אני לא הבנתי באמת מדוע ענבר זיגדון  שרה בלשון זכר, ועוד בקול גבוה, את שיר ההיתממות הזה. מבחינתי – זה מעמעם לחלוטין את קסמו של השיר, ויש בו קסם, הגם שהטקסט הוא סוג של תובנה שטחית על הפער בין שכל לרגש – אי ההבנה למה לנתק יחסים כשעוד אוהבים.
הנרטיב הנאיבי מגיע בקול מיתמם גבוה מאוד, לתחושתי – יותר סוג של הצגה בנוסח קייט בוש יותר מאשר שירה אותנטית. החזרה התכופה על "לרסיסים" מיותרת. ההפקה העשירה (מערב-מזרח) של פטריק סבג שומרת על השיר בחיים, אבל אינהה  מצילה את השיר ממבע של היתממות לא משכנעת, אפילו מניפולטיבית.

אף פעם לא הבנתי באמת/ למה צריך להיפרד / כשהלב עוד מדבר אלי
אף פעם לא הבנתי באמת/ למה צריך לחתום שלום/ כשאני עוד מאוהב מדי
אני אכתוב לך שירים/ ואחלק אותם לכל החברים / האחרים שלך שיישלחו לך מתנות
אני אשיר לך פזמונים/ ואשבר / לרסיסים לרסיסים לרסיסים 
אף פעם לא הבנתי באמת / למה לנצור עוד זיכרונות/ כשהלב עוד מדבר אלי
לא לא הלכתי באמת/ אז למה אומרים שסוף הוא טוב/ כשאני עוד מאוהב מדי