טרובדורים, סינגר סונגרייטרס מחוספסים אותנטיים בעברית אינם נפוצים במחוזותינו. כששומעים אחד כזה, יש תחושה של חשיפה לא שגרתית. שאול גרוס נשמע זן נדיר, לא בדיוק אמן השירה, אבל מגרונו בוקע סיפור, שאינו יכול להגיע משום גרון אחר. שאול גרוס חותר להגיע לקו שמפריד בין שמיים וארץ. מספר על עצמו. מה למד מהספרים, ומה העניקו לו השירים. סירתו המיטלטלת היא משל לחיים בין הגלים. נע בין מציאות לדימוי ולדמיון.
טרובדור? השירה והלווי נשמעים פולק סינגר. המלודיה והמילים שיר-עם ללא כתובת מוגדרת, בין צועני לקלטי. והעיקר – נשמע זמר עם אוריגינלי, ראשוני, לא מזויף, לא מועתק.
זו הסירה איתה אגיע עד לקצה הים / ספסל עליו תוכלי לשבת עם הילד הקטן / המשוטים כמו ידיים, לוקחים אותי לשם / אל המקום בקצה הים/ מי ברכב, מי ברגל – אלו ההולכים
והכוכבים שבשמים, כמו מפת דרכים / האנשים שלא אראה שוב – נפרדתי מכולם / להתראות בקצה הים/ אני חותר בכל הכוח / במשברים נזרק / ולפעמים כדי לשמוח / שותה משקה חזק / ומזמר שירים מפעם / שבאו מאי שם / מאיזה אופק נעלם / בקצה הים
הספרים אותם קראתי לימדו אותי לחשוב / והשירים אשר שמעתי, לימדו איך לאהוב
ואז את באת, הבאת איתך את הילד מאי שם / מהמקום בקצה הים/ זו הדירה איתה נשוב, בניתי לך מפתן / ספסל עליו תוכלי לשבת עם הילד הקטן / והגלים יהיו ידיים / בואי וניסחף איתם / אל המקום בקצה הים / אני חותר בכל הכוח…
