הופעה בהאנגר 11 תל-אביב

שון לנון

מרץ 2007
4/5

האם שון לנון הוא יוצר ואמן פופ ומוסיקאי שראוי לעמוד בזכות עצמו – בלי שהצל של האבא המנוח ג'ון ירחף מעליו? התשובה היא כן ולא. גם אם שון רוצה להימלט מהצל של אבא הוא לא יכול, לא רק משום שהמוניטין שלו באים מהשם לנון, אלא גם משום שמשהו במוסיקה שלו מזכיר את המוסיקה של אבא. זה לא ביטלס. אבל נדמה לי שבהרמוניה קיימת אוריינטציה ביטלסית. כפרפורמר הוא מצליח להעביר את המג'יק הכי טבעי, בלי טיפה קוסמטיקה . בלי להגיד אני הוא הבן של. כזה ביישן טיפה אפילו בסטייל של להמעיט מערך עצמו , ביישן נחמד הילד של ג'ון. התפעם מהארץ, יש לו המון חברים יהודים, אבל הרס אותו שיש כזה מקום שיהודים וישראלים לא רק יודעים מיהו (חוכמה) אלא גם קונים כרטיסים להופעות.

במשהו הוא צדק: האמת היא שהגעתי להאנגר עם עניין די דל בלנון הבן. למעשה, כמו רבים, הוא מהסוג שאינם "נספרים" אם מדברים על 30 המועדפים שלך. הקשבה לאלבום החדש לו Friendly Fire הזיזה את רף הציפיות בכמה סנטימטרים מעלה. שון בהחלט לא נח על זרי הדפנה של המוניטין של האב. הוא עבד קשה כדי להתחמק מהשוואות, מניסיון לשייך אותו, לקבע אותו בדימוי. להשאיר אותו על הכתפיים של אבא ג'ון. אבל כאמור, כששומעים את המוסיקה קשה להכחיש שהוא הבן של ג'ון, למרות שהוא עושה הכל כדי להישאר מחוץ לצל הגדול הזה.
עוצמים את העניים ואמנם ג'ון מבצבץ פה ושם. לא הביטלס, אבל משהו במנגינה, בתזמור, בהרמוניה לבטח משופעים מהעובדה ששון גדל במחיצת אחד הביטלסים ואחד הכותבים הגדולים עלי אדמות. לא רק ג'ון נמצא בשירים האלה. גם פול , אבל כאמור מדובר בהשראה, ביצירה של צליל שכולו שלו, של שון לנון. זה הפני ליין שלו.

אי אפשר לקחת ממנו את המנגינות היפות האלה, אמוציונאליות וסנטימנטליות ככל שיהיו. יש לו את זה. מנגינות לא מתוקות. כמעט בכול שיר זורמת מתחת תחושה של עצבות אותנטית, וכשקוראים על הסיפור שמאחורי – ברור ששון כתב את השירים בהשראה של הסיפור הטראומטי הזה של בגידת החברה שלו עם חברו הטוב ביותר, שהוא עצמו נפטר. והשירים בהחלט מצליחים להעביר את תחושותיו העמוקות.

בהשראת המפיקה יוקה הונדה מלהקת CIBO MATO (על הקלידים) שהייתה חברתו לחיים, עשה לנון הבן קולאג' מוסיקלי משני אלבומיו – גם האראשון "לתוך השמש". אבל נראה כי יותר מהונדה, רוחו של האב ג'ון שרתה על שון, בהרמוניות ההזויות, בגוון הפסיכודלי שיוצרות הגיטרות החשמליות. בטון רך וגבוה. הוא זקוק לדעתי לעוד אלבום או שניים כדי להרים כנפיים גבוה יותר. מכל מקום, די ברוחו של הבן כדי לקבל איזשהו משב מהאב, ועל זה בלבד היה שווה להגיע לשון לנון בהאנגר התל-אביבי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן