שער

מכתבי אהבה – האלבום, ההופעה

שילה פרבר

זאפה ת"א
4.5/5

חיכיתי ל"אבא", אולי השיר החזק ביותר באלבום החדש של שילה פרבר. הוא הגיע לקראת סיום, אבל בביצוע עידן יניב. הרמתי גבה. למה? הרי זהו מכתב אישי, ניסיון מחודש לתקשר עם אבא, לקבל תמיכה מתוך התפקחות. באלבום – תחושה מזוקקת בהבעה השייכת אך ורק לה. זהו שיר שאינו יכול לעזוב אותה. והנה, פרבר מפקיעה אותו מחלקתה לטובת קאבר של עידן יניב. גם אם קולו נפלא שבנפלאים, הוא אינו יכול להיות שם במקומה. רוב הערב היא הייתה שם בעצמה בשירים מ"מכתבי אהבה", אלבומה החדש. בשיר "פרחי בר", היחיד שאינו נכלל במופע ההשקה, פרבר שרה – "ולחלום על דבר שלא יקרה", משפט מוטו  לאורך האלבום והמופע.
על הבמה הרכב אקוסטי של שני כינורות, צ'לו וויולה בעיבודים של מאיה בלזיצמן. הקונספט תואם צלילי תוגתה. היא שרה ברגישות מופלאה, ללא רגשנות יתר. האיפוק אצל שילה פרבר הוא יתרון, הטון הנמוך משדר תחושת עומק. צלילי כלי המיתר מאפשרים לטונים הפנימיים לצאת בבהירות, להעצים את הדרמה הפנימית.
לחלום=להתגעגע. געגוע הוא ל"ימים אחרים" כי בעתיד – "אני הולכת כמו תמיד לבחור בדרך הרעה". זוהי המשוואה האירונית שמגיעה מהאלבום. שילה פרבר תחפש את הדמעות שנמסו בגשם – "מעבר לקשת". ובהמשך תשיר  – "סתיו ברחובות בא כמו געגוע". גם המוסיקה משדרת תחושה של פעם, או כפי שהיא אומרת  – "הרי את כל זה כבר אהבנו".
געגועים אצל שילה פרבר אינם התרפקות נוסטלגית, הם לובשים אופי אירוני מר. ב"ארצות החום", שהיא שרה בדואט עם דניאל סלומון, מייחלת שילה ל"אהבה נואשת בלי סיכוי" כמו אותה ציפור שנשארה על גג בגשם, כאשר הציפורים האחרות כבר עפו לארצות החום. כנפיה כבר לא יישאו אותה לשום מקום. הגעגועים ל"ילקוט האדום" (מילים: אנה הרמן), שהושלך לשלולית כרוכים  אף הם בטראומת ילדות ("לזכר התיק שדימם שם כמו פצע פתוח")
וגם – געגועים לזמר גבי שושן,  ששם קץ לחייו, בשיר "פחות מילה" ששילה כתבה לו, הנשמע כמכתב התאבדות בדואט מרטיט אליו הצטרפה השחקנית אסי לוי.
נוסטלגיה ברוח טובה ומחויכת אופפת את "כורש 11", געגועים למקום בו הקליטה מוסיקה, פרטים קטנים עד לתיבת הדואר והתריס.
תוגת געגועיה קיימת בגרסה המצוינת שלה ל"אחרי עשרים שנה" של רוטבליט את קראוס וב"הביאו את הליצן" – קאבר לשירו של סטפן זונדהיים מתוך המחזמר  A Little Night Music.
ב"הנה אני" לפי מילים של המשורר צ'רלס בוקובסקי, נכנסת פרבר לעולמו של משורר חולה, שהבטיח לעצמו לא לכתוב עוד שירים של איש זקן. אני שומע כאן שנסון, מוסיקה שלוקחת אותי עד לז'אק ברל.
גם ב"בשבילך", אולי השיר הכי אופטימי באלבום, שילה פרבר נשארת בחלקת תוגתה – "בשבילך אני עדיין מחייכת כשרע לי/ ועולה בראש מורם על הבמה". מנגינה קסומה, מזכירה את ג'ניס איאן, תזמור ששולח את השיר אל מחוזות הנצח בשירת עומק כובשת, המצטרפת לקברט אישי אינטימי אותנטי של יוצרת-זמרת אחת ויחידה במקומותינו.

שירים: לונדון, ימים יפים, סתיו ברחובות, הביאו ליצן, ארצות החום, רבות הדרכים, כורש 11, אחרי עשרים שנה, פחות מילה, שימו לה, הנה אני, הילקוט האדום, גשום, זה יותר מדי, אבא, בשבילך הדרן: וידוי, אל המחט.
נגנים: טלי גולדברג – כינור ראשון, יולייה קליין – כינור שני, שולי ווטרמן – ויולה, הילה אפשטיין – צ'לו. עיבודים: מאיה בלזיצמן.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: "בשבילך"

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות