אחות קושרת את עצמה באחותה. מה פשר הדרמה המשותפת? מה פשר הדמעה שנמחקה? משהו שאבד, משהו שנולד. המשקולת לרגליה. החופש. שירי מימון מגלה טפח ומכסה טפחיים. השורה היחידה שאמורה לחבר ביניהן היא: "שתינו נלחמות להחזיק את החיים". שנאמין לזה? לשתיהן מלחמות זהות? הטקסט נכתב מתוך איזושהי רגישות לתאר את יחסים בין אחיות אוהבות, אבל יותר משהוא אותנטי, ניכרת בו התיפיפות. דימויים כמו "להתפייס עם הסופות", או גילוי פשטני של "לדבר עם אלוהים" הם מלודרמטיזציה לא אמינה.השיר לא ממש מבהיר את פשר היחסים בין האחיות.
שירי מימון מנסה להפיח בסיטואציה ממד דרמטי בשירה תחושתית, לקחת את הטקסט לאזורים אישיים. המנגינה, העיבוד הקצבי חוברים לפופ מיינסטרים קליט, אבל גולש לצעקנות מיותרת. מוטב שמימון היתה נשארת באזורים יותר אינטימיים במקום לטפס לפסגת המלודרמה בעיבוד מעט בומבסטי. המיינסטרים פופ הזה בהפקה מהוקצעת מסתמן כעוד להיט של שירי מימון . אני מחפש אצלה משהו מעבר למלודרמה צפויה ולעוד להיט רגשני.
נ.ב לא ברור הרעיון לחשוף את האחות בקליפ. זה ריאליטי? דוקומנטציה? רכילות? מה הקליפ תורם להבהרת היחסים בין האחיות?
את זוכרת אחותי מה שאז לחשת לי מה שאז הבטחת לי איך מחקת לי את הדמעה איך ראית לי את הנשמה כשהשמש נעלמהלמקום אחר, אחר
את זוכרת אחותי מה שאז אבד בי משהו נולד בי המשקולת לרגליי הצמרמורת בידיי והחופש בעיניי שתמיד חוזר, בוער, דוהר איתישתינו נלחמות להחזיק את החיים
להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים ולפקוח ת'עיניים – יש דברים יפים לראות יש שמים, אין שמים ואנחנו נשארותאת יודעת אחותי
זה כבר לא כואב לי זה כבר לא טורף בי חוט המשי מסתלסל ונקשר בחוט ברזל רק האור בחוץ נופל ותמיד מוחל, צוהל, גואל אותי
שתינו נלחמות להחזיק את החיי, להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים ולפקוח ת'עיניים – יש דברים יפים לראות יש שמים, אין שמים ואנחנו נשארות
