מגדל הפזמון פסטיבל הפסנתר מארח

שלומי שבן

המשכן לאומנויות הבמה
4.5/5

שלומי שבן חמוש ברשימה של שירים אהובים, הציב מול הפסנתר מגדל יפהפה של ממש, עשוי כמבנה של שלוש קומות, יצירת אמנות בפני עצמה, שהכילה ושיקפה שפע של אלמנטים ואפשרויות  טכנולוגיות כולל וידאו מרהיב.

המגדל שימש גם את הנפשות הפועלות שהתמקמו-השתקפו במרומיו, החל בשבן עצמו בפתיחת הערב בקומה העליונה, ובהמשך את שתי הדיירות-האורחות בדמותן של מארינה מקסימיליאן שהצטרפה לדואט יפהפה של "רוזה מרציפן" של שלמה גרוניך וקרן אן ששרה עם שלומי "מותק את אצלי בראש" של בוב דילן.

שבן בחר קשת מאוד מגוונת של יוצרים, שנסון של ברסנס וברל, יוצרים מז'אנר הפולק רוק – ליאונרד כהן, בוב דילן, רנדי ניומן, יוצרים ישראלים – מאיר אריאל, שלמה גרוניך, ערן צור, שלום חנוך.

זה לא היה ערב שגרתי של קאברים. שלומי שבן קבע לעצמו מטרה הרבה יותר מאתגרת מסתם קאברים – ערב תיאטרלי קברטי של פרשנויות מאוד אישיות לכל אחד מהשירים שביצע. הוא לקח כל שיר לחלקתו שלו, לפעמים עד כדי שינוי וחלט של המקור. שאלתי את עצמי מה היה שלום חנוך אומר על הגרסה המאוד חריגה לשירו "תאונה", ביצוע מהסוג שהמקור הוא חומר ביד היוצר, כאילו שלומי ניסה ליצור יצירה חדשה מהשיר.

את רנדי ניומן של "החיים של טובים" הוא עושה הרבה יותר דרמטי מהמקור – בדרכו הפסנתרנית המאוד מוחצנת, נועזת ומתלהבת. אבל השוואה לרנדי ניומן מראה שהאינטרפרטציה נשארת נאמנה למדי למקור. מעביר מצוין את כוונת המשורר בטונים המתכוונים שלו.

כמו רנדי ניומן,  שבן הוא מספר סיפורים של פסנתר. הוא לעולם אינו שר שיר בצורה קונבנציונאלית. הוא מספר כל סיפור בדרכו. הוא לוקח אותו למקומות קיצוניים. למשל – את רוח החופש של מאיר אריאל ב"דאווין של שיר מחאה" הוא הביא למקומות הרבה יותר "מתפרעים" מאשר כוונת המשורר.

פרט לשיר אחד "אנס" של ערן צור מימי "טאטו" – שלומי ביצע את כל השירים ליד הפסנתר. החיבור אולטימטיבי, כי הפסנתר נכנס לא רק ככלי ליווי, אלא כחלק מהעיבוד החדש של השיר. הפסנתר אצל שלומי אינו רק מפגן וירטואוזיות, אלא אמירה, קריצת העין. מי שיאמר כי פה ושם חסר עיבוד תזמורתי יותר עשיר – לא אתווכח איתו. בהפקה המוסיקלית שלומי הוסיף אלמנטים מוקלטים אפקטיביים.

מסוג המופעים שאמן יכול להגיד לעצמו – הגשמתי חלום. לבצע שירים שהביאו אותו עד הלום, שהשפיעו על יצירתו, ועוד באינטרפרטציות הכי מיוחדות-קיצוניות שהוא לא חלם, שאיזה משרד הפקות ישקיע עליהן. כנראה, בשביל זה יש פסטיבל הפסנתר מארח. העובדה שמדובר במופע חדפעמי – מעוררת תגובה פשוטה – לא חבל?

שלומי שבן והפסנתר במופע חד פעמי גרסאות אישיות לגרסאות של אחרים . דיירות אורחות : קרן אן ומארינה מקסמיליאן בלומין. בית האופרה, המשכן לאומנויות הבמה.

שירים: מגדל הפזמון, החיים שלי טובים, ככה סתם, קחי עוד ואלס, נוקטורן/ מסע ממושך לאירופה, תאונה, אל תלכי עכשיו, ריזה מרציפן – עם מארינה, שגר פגר, אנס, דומם עם זוג נאהבים – עם קרן אן, דאווין של שיר מחאה, להוליך שולל את המוות, כשהיית איתי – עם מארינה, אולי, מותק את אצלי בראש – עם קרן אן, רנדי, עברנו לצפון, כולם אומרים, שיר ערש, אריק.שלומי שבן מגדל הפזמון קטעים מההופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. אהוד יקר

    כל הכבוד!
    בלי להכיר ולשמוע , מילותיך שבו את ליבי.
    אמנות הביקורת ללא כחל וסייג.
    גם למדתי ממנה קצת מהתפתחות דרכו האמנותית של
    שלומי שבן מתוך ההתבוננות שלך,
    וגם, חשוב מאוד, עשית לי חשק לראות את ההופעה.
    ויחד עם כל זה ,הדבר המופלא הוא שהצלחת לאמר את דעתך לטוב ולרע באופן תומך ומפרגן.

  2. היצירה השניה של שלומי שבן שנקראת "עיר", למרות שהיא כוללת שיר של בוב דילן (בגירסה עברית) היתה בעיניי ירידה ברמה, כשאני יודע שהוא מסוגל ליותר אבל כנראה שלרצות משהו כלכך לפעמים זה לחטוא למטרה. הנה מגיעה היצירה השלישית, השנים עושות את שלהן ושלומי שבן נשמע בשל ויודע מה הוא רוצה מעצמו יותר מפעם. מאז ומתמיד נחשב לעילוי כפסנתרן, אבל עכשיו הוא עושה את זה סופסוף בגדול. צפיתי אתמול בכתבה שהיתה בחדשות על המופע, מכמה דקות יכולתי להתרשם שמדובר בהופעה נהדרת של יוצר משלנו שמביא משהו ברוח של אמנים מחו"ל. בכתבה הראו בין השאר גם את יהונתן גפן יוצא מהמופע נרגש מאוד ואומר שזו ההופעה השניה הגדולה ביותר בחייו שיוצא לו לראות, כשבמקום הראשון הוא טום וייטס ואם יהונתן גפן אומר את זה אז זו מבחינתי הופעה שחובה לראות. אני מקווה מאוד ששלומי שבן יגיע איתה גם לצפון הארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות