מילים פשוטות, ושלומי שבת אוהב מילים פשוטות: חייה את הרגע. אל תחשוב עבר, גם אם לפעמים אתה רוצה לחזור, ובאשר לעתיד – מי יודע מה יהיה. הוא במילא אינו מאיר פנים, כי הזמן הולך ומתקצר, והסוף ינצח. לך על הבוקר הזה, כוס קפה, ותישאר עם הרצון  והתקווה לחיות כאן ועכשיו. סוג של אופטימיות בע"מ.
מסוג השירים שמתיישרים בהאזנה ראשונה על מסלול ידידותי על כביש המרכזי, במקצב, במנגינה, במבנה, בעיבוד. מפלס האמינות עולה כמובן בזכות יכולת הזמר לשדר תחושה, שהוא לגמרי בראש אחד עם השיר, וליתר דיוק – בנשמה אחת. שלומי שבת מרגיש ככה, יש לו אמנם סודות מהעבר, יש משקעים, אבל למה להסתבך. שבת אינו מעביר את השיר לאולם השמחות. יש כאן תוגה יפה ואותנטית. ראוי לציין עיבוד האווירה העוטף ביעילות את השיר ומוביל אותו למחוזות ים תיכונים אירופאיים ספוגי תחושת געגועים.

בוקר , שוב מאיר אליי/ כמה אור בחלונות/ בוקר, שוב זוהר עליי/ הוא נותן סימן לראות
אני לא יודע מה יהיה/ כל העולם לי מחכה/ מחשבות, אנשים גדולים/ אני שותה עוד כוס קפה/ פשוט יושב ומקווה/ מה שיהיה יהיה
השעון מתקתק הוא פשוט לא עוצר/ הסוף מנצח, הזמן לא עוזר/ אני כאן, כדי לחיות/ רגעים אסורים, הסודות של הלב/ קשה לפעמים, לא, אני לא עוזב/ אני כאן, כדי לחיות / לפעמים אני רוצה לחזור
בוקר , שוב קורא אליי/ הנה שוב נגמר לו יום' בוקר,  מדבר אליי/ הוא נותן סימן לחלום
אני לא יודע מה יהיה/ כל העולם לי מחכה/ מה שיהיה יהיה
השעון מתקתק הוא פשוט לא עוצר/ הסוף מנצח, הזמן לא עוזר/ אני כאן, כדי לחיות/ רגעים אסורים, הסודות של הלב/ קשה לפעמים, לא, אני לא עוזב/ אני כאן, כדי לחיות / לפעמים אני רוצה לחזור/ לפעמים אני רוצה לחזור/ לפעמים אני…
השעון מתקתק הוא פשוט לא עוצר/ הסוף מנצח, הזמן לא עוזר/ אני כאן, כדי לחיות/ רגעים אסורים, הסודות של הלב/ קשה לפעמים, לא, אני לא עוזב/ אני כאן, כדי לחיות / לפעמים אני רוצה לחזור/ לפעמים אני רוצה לחזור/ לפעמים אני…