"ילדים זה שמחה" – מהשירים היותר מזוהים עם שלמה בר והברירה הטבעית נכתב ע"י יהושוע סובול להצגה החברתית "קריזה" שהועלתה בתיאטרון חיפה בשנות השבעים. שלמה בר חיבר את לחנו.
השיר נכתב כסטירת מחאה עוקצנית וכביקורת חברתית – על משפחות המביאות לעולם הרבה ילדים ללא יכולת לפרנסם ולכלכלם, גם ללא הבנה – מה מקור המצווה (גמרא, משנה), מה המשמעות החברתית-חינוכית-כלכלית שבקיומה. זו גם ביקורת על הממסד המעודד משפחות להרבות בילדים (חיילים לעתיד…), אבל לא תומך בהן. השיר אינו יוצא נגד ריבוי ילדים, אלא נגד ריבוי ילדים כשאין מספיק הבנה ואמצעים כלכליים לתמוך במשפחות מרובות הילדים, הסובלות מקיפוח של הממסד.
מחאתו של השיר נבלעה מזמן בלחן השמח של בר, שהפך בין השאר לשיר חתונות אהוב ומלהיב שמוציא אנשים לפזז ברחבות הריקודים. גם ריטה בהופעתה משלבת את הגרסה האנרגתית שלה לשיר כאמצעי לעורר התלהבות, הופכת את השיר להמנון המונים שמח ומעקרת מתוכו את האירוניה והביקורת הנוקבות – "אלוהים כבר ייתן, הסעד גם כן"
תביאו שניים תביאו שלושה/ תביאו ארבעה ילדים/ תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח/ ושני חדרים קטנים
תביאו ארבעה תביאו חמישה/ תביאו ששה ילדים/ תקבלו הנאה וכבוד מקרובים/ אתם אוהבים ילדים
ילדים זה שמחה/ ילדים זה ברכה/ ולכם יש לב של זהב/ כתוב בתורה/ אולי בגמרא/ לכו תשאלו את הרב
תביאו ששה תביאו שבעה/ תביאו שמונה ילדים/ זאת לא בדיחה/ הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים
תביאו תריסר ולמה לא חי?/ תביאו עשרים ילדים/ אלוהים כבר ייתן/ הסעד גם כן
מה שצריכים ילדים / אלוהים הוא גדול/ קשה לו לסבול/ שאחד יקבל את הכול
לאחד הוא דוחף כסף, כוח וכיף/ ולכם הוא נותן ילדים
