ונפתח ברגע של נוסטלגיה: "אני זוכר את בית הערבה, פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה". (דגימת סאונד למטה) גיטרה של אילן וירצברג מפליאה בסולו, וזה הבלוז הכי ישראלי בין 12 השירים בתקליט של שמוליק. הקול מלוח, צרוב ועצוב, משדר את עומק ומרחק הגעגועים. הטרובדור שבע הימים מתרפק על שברים של אהבה גדולה.
בהשראתו של הצמוד הנצחי יענקל'ה רוטבליט, מנסה קראוס סול, רוק, קאונטרי. מוסרי השכל שחוקים ונדושים חוזרים בפזמונים. אף אחד לא יקח איתו שומדבר לקבר, שר קראוס, אז על מה הרדיפה? מה שנכון נכון, ומזי כהן עוזרת לזרוק הנצחי לייפייף את השיר. עוד דואט איתה, "תני לי", קליט מאוד, נשמע כמו פליט קדם-אירוויזיון. שיר אחר, "את ברשות עצמך", מניפסט פמיניסטי _ לא ממש בעצמותיו.
קראוס מנסה לתעד את עצמו בהגיגי רוטבליט. לא תמיד זה מצליח. "משחק ההישרדות" הוא תמליל נדוש למדי. ההפקה הבלוז-רוקית היא שנותנת לקול הצרוד איזו תקווה להישרדות, אבל השירים הטובים הם דווקא הפשוטים כשהוא לא מתקשט בנוצות: "המקום הכי נמוך בלב" לפי זך, "ימי ראשית הקיץ" עם ניחוח טקסטואלי של פעם, מגע אלתרמני, וגם "השלום לך". קראוס את רוטבליט מצליחים ליצור את הקלאסיקות האלה, מילים שנולדו למנגינה, מנגינה שנולדה למילים, צליל אקוסטי חף מרוק. מאוד ידידותי לסביבה.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
3 תגובות
שלום יש לי העתק אחד למכירה
גם אני מחפשת ת הדיסק בנרות!!
ראיתי שניתן להוריד אותו מהחנות של אפל (ITUNES)
שלום יוסי!
לפני כשש שנים נגנב לי הדיסק בפריצה שבוצעה בביתי.
מאז, אני לא מצליח להשיג אותו בשום חנות דיסקים.
גם לא ברשת. אם תוכל לומר לי היכן ניתן להשיג את הדיסק המדהים הזה של קראוס, אודה לך מאוד.
דורון