כמה שירים מהסוג הזה אפשר עוד להמציא? נו, באמת – שאלת תם. יש אינספור קומבינות על לב-כואב, והמאהב הקנאי הסובל, שמרחם על עצמו מול ליבה האדיש. מצד אחד, יענו רוצה שיהיה לה טוב, שתצא אל העולם בראש מורם, מצד שני, מציע את הפינה החמה שלו. מעולם לא "קניתי" את הטקסטים האלה, בטח לא השיר הזה. גם כותבי הטקסטים כבר אינם יודעים איך להמציא עצמם מחדש. מוסיקלית, אין חדש תחת השמש הים תיכונית. בטונים הגבוהים, יש כאן עוד ניסיון להיות אייל גולן. כמה אייל גולנים צריכים.
לשקד קוממי יש בזמן כתיבת שורות אלו כ-350 אלף "צפיות-האזנות" ביוטיוב. התעשייה עובדת שעות נוספות. אני שם דגש על "תעשייה", כי מדובר בייצור מוסיקה, לא ביצירה, ומבחינה זו, יש מתמחים  (מעבדים, מפיקים) שמכירים את המטריה על בוריה. זו עבודה. הזמרים בעלי הקולות הגדולים רק מייחלים להיכנס לעשיריה הראשונה של המועסקים בשמחות.

זה רק בגלל שאת אוהבת / אם לא זה לא היה כואב בכלל / כמו תמיד עובר קרוב אך לא פוגע/ אם קרה ויש לך סדק בתוך הלב / אל תתעצבי גם לא לרגע / כל יום חדש יפה יותר מהקודם שבא לפניו / הלב שלך מרגיש  כל כך אדיש / וזה קשה לך כשהוא לא מאוהב / אל תשברי במיוחד לא עכשיו 
אם הייתי יודע, אם הייתי מבין, הכל היה שונה, אולי היה לך במי להיאחז בגשמים/ אם הייתי חזק/ אם הייתי יכול/ הייתי אוסף את השברים של כולם מהעולם הגדול. 
ראיתי שאת לא צוחקת/ זה לא בסדר כי כולם יבכו איתך / צאי אל העולם בראש מורם/ נסי למצוא פינה של שקט / ואם תרצי אצלי נשאר מקום חמים 
כלום לא זז מאז שאת הלכת/ אל האחר שבא אחריי / הכל הפך פתאום שונה, אבל מה זה משנה/ אני הייתי קצת טיפש אז אולי/ היום מבין שאת עוד חלק מחיי