עיון ביקורת

שרית חדד , מחבקת את הביחד בסלון (זאפה בסלון, מרץ 2020)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית, מיוחד

שרית חדד פתחה בסולו מלודיקה לפני שפצחה ב"להרגיש אתכם מרחוק" ללחן טורקי עממי. מסלסלת בטון מדוכדך וממררת "היכן הצדק בעולם/ מה שהיה לי נעלם / ישבתי לי בביתי/ והכאב סגור איתי./ רק שתדע את האמת/ מה שהיה מזמן כבר מת/ נתתי את הלב שלי/ תראה מה שעשית לי".
לא יודע מה עשה לה, אבל נקווה בשבילה לטוב, לפי ההריון שהלך לפניה בערב הזה.  האין-קהל עשה לה טוב. הרגישה קהל מרחוק.
בשביל זה חייבים שמח אחרי העצב. יגיע גם יגיע,  השמח. פני ההריונית יאורו, לקראת שיר שאומר, שהגבר שלה יסובב אותה כמו קרוסלה, שיראה לה מהי אהבה. לא נעים לראות חאפלה בלי קהל, אלא שלפחות שרית חדד דמיינה כאילו קהל לפניה, כשהיא שרה "קצת משוגעת". אז  כן, לא חשוב מה כולם חושבים – היא רוצה לחיות את החיים. עוצרים את הקרוסלה לשיר "אבא" – על ילדה קטנה בעולם הגדול שלא למדה להתפלל, ומבקשת מאבא הגדול לשמור עליה.
2 מערכות קלידים מספקות לשרית כל צליל שעושה טוב לשירה שלה. אחרי "הייתי בגן עדן" של אהוד מנור ושמעון בוסקילה, מגיעה מחרוזת לריקודי מרפסות ("סינדרלה", "הכל סגור", "בוא בוא", "חמתי", "הלילה") מדמיינת קהל, כשהוא מבקשת "שירו איתנו". יש לה  הרבה לחנים "עממיים", של עלומי שם מיוון וטורקיה באמצעותם  שרית מבקשת לעודד את "הביחד" הלאומי. הלב שמח, אבל כמו בפתיח היא מסיימת ב"כשהלב בוכה" .
ערב טוב ישראל. ערב טוב שרית חדד.  אני ממשש את עצמי, בודק לעצמי חום. לא חם לא קר. אבל מה: תודה לקורונה, שלפחות מביאה גם אותה לסלון להרמת מצב הרוח הלאומי.

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *