ים עמוק של דמעות.  הוא טבע בהן. נסחף כמו גל בחוף. בתפריט של הסובל: ארבע קומות בלי מעלית. אבל היה שווה: שמעו ביחד סינטרה. איך הגיע סינטרה לז'אנר הים תיכוני? הא, הוא היה שיכור, היא בכתה על הכרית.  לפי הפתיח: יש אור בקצה המנהרה החשוכה: עוד ידברו עליהם, ויש מצב שיפגשו בסוף.
רותם חן שוחה בים דמעות משברי האהבה. אחרי "שחור ולבן", הקודם שלו, הבחור ממשיך לקונן. מצטרף לזמרי הז'אנר המאוחדים רובם ככולם בתחושת עולמם החרב בגין אובדן אהובותיהן.
רותם חן פתח את השיר ל מאוד יפה ונוגע ללב. קול נמוך, אינטימי, משכנע. ואז – מ"בליל אהבה אחרון" הוא נוסק בטון גבוה. סערת הרגשות עולה על גדותיה. בנקודה הזו נפרדו דרכינו. אני נשארתי מאחור עם הקול הרך החם והאינטימי, והוא המשיך לילל את תוגת ליבו בהיסטריה. בזאת תמה השתתפותי בצערו. עצה לרותם חן ולכל זמר ששר את שברון אהבתו: לא חייבים לחשוף את כל טווח המנעד הקולי. אפשר לשיר את הביאוס גם בקול נמוך ועדיין לשדר תחושה של טביעה בים העומק של הצער.

תראי לאן הגענו/ גם אני טבעתי/ כבר בים עמוק
אולי עוד ידברו עלינו/ איך הזמן/ לקח אותך רחוק
תראי לאן הגענו/ גם אני נסחפתי/ כבר כמו גל בחוף
אולי עוד ידברו עלינו/ פה ושם/ עוד ניפגש בסוף

פעם הייתי מאושר
בליל אהבה אחרון/ הייתי שיכור/ ואת באת אליי הביתה
ארבע קומות בלי מעלית/ ושמענו את סינטרה
ואיך את בכית על הכרית/ כבר שנים שלא בכית
תראי לאן הגענו/ גם אני חזרתי / עם הזמן לשתות
חושב על איך שתקנו/ פה ושם/ עוד נתרגל בסוף
פעם הייתי מאושר
בליל אהבה אחרון/ הייתי שיכור/ ואת באת אליי הביתה
ארבע קומות בלי מעלית/ ושמענו את סינטרה
ואיך את בכית על הכרית/ כבר שנים שלא בכית