כמה מזהים את עצמם בשיר הזה נכון לסוף אוקטובר 2020? הבנאדם קם לעוד בוקר של כלום, נדהם ממציאות שאינה מובילה לשומקום ומהרהר אם זה כל מה שיש בחיים. גם התכנון של מחר-יהיה-טוב ושחייבים לעשות משהו למען עצמנו כדי למנוע חרדות ודיכאון – הוא כמובן פיקציה. חיים למראית עין. ה"אולי מחר" הופך למילות מפתח. השיר נכתב בראיה מציאותית ובעין ביקורתית צינית.
המוסיקה מבטאת איזושהי סטביליות. יש בה פיסת מלודיה חוזרת שמובילה את השיר ללא מורכבות/ התפתחות מיוחדת. אייל שכטר שר את השיר בטון רגוע, מצטרף לטון הכללי שמשדר אופוריה. גם קולות הילדים במקהלה במהלך השיר מוסיפים לאווירה הלא לחוצה, כמו כדי להפוך את האמירה להמנון אירוני. זה נשמע כמו שיר הפוגה של אבטיפוס, נעים זמירות, תואם את הנרטיב ומצב הרוח.
אבטיפוס: אייל שכטר: שירה | אמיר בן-דוד: גיטרות | טל יניב: קלידים
קולות המהומה של עיר המערבולת/ מתגנבים מבעד לחלון/ בכפכפים בדרך למכולת/ רק קמת ואתה כבר רוצה לישון
תקוע ולא זז בפקק באיילון/ תל אביב עולה לעננים/ מצמיד את הפנים אל החלון/ מנסה לראות את מה שיש בפנים
בטלן בחליפת חרוץ/ אולי מחר תתחיל לרוץ/ תדאג לכל מה שנחוץ/ לחיים טובים
לא יכול להיות שזה כל מה יש/ חייב להיות עוד משהו נוסף/ בתוך כל המדהים והמרגש/ יש לב שכל הזמן נכסף
בטלן בחליפת חרוץ/ אולי מחר תתחיל לרוץ/ תדאג לכל מה שנחוץ/ לחיים טובים/ חיים בריאים/ חיים יפים/ חיים טובים
