אני בטוח שהנ"ל הבטיחו לעצמם את הגמר עוד לפני תחרות חצי הגמר. לינוי קנטור קיבלה נקודות מאביב גפן ומירי מסיקה למרות שלא אהבו את הבחירה והביצוע שלה ל – Baby One More Time של בריטני ספירס. גפן אמר בלי להניד עפעף: "אני לא יכול לוותר עליה בגמר". ומירי מסיקה: "פעם ראשונה שרואים את הגיל שלה. היא לא היתה יכולה להחזיק את השיר". אייל גולן הביעה פליאה: איך יתכן ששני שופטים לא אוהבים, אבל מעבירים. אני מבין גם אותם וגם אותו. זמרת צריכה לבחור את מה שמתאים לה, לאישיות האומנותית שלה, לקול שלה. לינוי קנטור מעדה, ועדיין היא מסוג הזמרות שמגיע להן גמר. כנ"ל נועם. לא אהבתי את הגרסה האובר דרמטית שלו ל"מה אתה רוצה ממני" של חנן בן ארי. הוא כנראה הבין שללא טונות של דרמה ופתוס, הוא לא ישיג את הנקודות הדרושות. אכן – הביצוע שלו היה כשל מי שנלחם על חייו. איפוק ועידון עדיפים בעיני על צעקה, אבל כמו במקרים רבים – ה-לְרַגֵּשׁ הזה עבד. נועם הוא שילוב של טמפרמנט צרפתי עם חיספוס קולי רוקי ייחודי, אבל עתידו ייקבע לא בפרצי רגש עולים על גדותיהם, לא בריצה לפני השיר אלא ביכולת להעניק פרשנויות חכמות ומאוזנות לשירים. מבחינה זו, טיגיסט היא הזמרת של התחרות, יודעת לבחור שירים, לחבור לעיבודים, להעניק לביצועים מכל טוב הכישרון שלה. אם תבקשו ממני את התגלית של התחרות, טיגיסט זכתה. הביצוע של ל – Killing Me Softly With His Song היה מלאכת מחשבת של סול, גרוב ועיבוד (רגאיי). רמה בינלאומית בהחלט.
הערה לבוררת מסיקה: העובדה שאינך מכירה שיר שמתמודדת מבצעת – אינה צריכה לגרום להוריד לה נקודות. דווקא בחינה של ביצוע ללא השוואות תעיד שבעתיים על יכולותיו. את הודעת קבל עם ואומה שאינך מכירה את השיר ששרה שי רון כאחת הסיבות לכך שאינך מעניקה לה נקודות – החלטה שמורידה נקודות ממקצועיותך ומאמינותך.
