ל-Naked Truth של החצוצרן אבישי כהן יש איכות שמשייכת אותו לטריטוריה המאוד ייחודית אקספרימנטלית של חברת ECM. זה לא ג'אז קונבנציונאלי, אלא מוזיקה של השראה, שעוצבה במהלך סשן הקלטות יוצא דופן בדרום צרפת.
השבוע קראתי כמה ביקורות מאוד מחמיאות שהתפרסמו בתקשןרת באירופה על האלבום החדש של כהן (אלבום החודש בג'אז בגרדיאן הבריטי) . בישראל אין כמעט התייחסות לעילוי ולהישגיו, וזה כמובן אינו מפתיע, ומסביר בין השאר, מדוע לענקי הג'אז המקומיים אין מה לחפש/ לעשות כאן.
מנפרד אייכר, מייסד ECM Records פורצת הגבולות של מינכן, תיאר פעם להקה בראשות החצוצרן/מלחין אבישי כהן יליד תל אביב, כ"תמנון אחד גדול". אייכר שם לב שכהן מרכיב להקות שבהן המשתתפים הם סוליסטים המגיבים באופן ספונטני בתוך תודעה קבוצתית, אך אינם מאבדים אתהאינדיבידואליות שלהם – בדומה לשיטות שהובילו הרכביםשל מיילס דייויס, מודל ההשפעה המרכזי של כהן.
Naked Truth לובש צורה של סוויטה בת תשעה חלקים אותה מוביל החצוצרן באינטרקציה הדוקה עם חבריו הוותיקים – הפסנתרן יונתן אבישי, הבסיסט ברק מורי והמתופף זיו רביץ – שחולקים הבנה אינטואיטיבית, ערנות יתר לדגשים המשתנים של המוזיקה. רכות הצליל המהורהר והעשן של כהן, החובר לצליל הבס ההבעתי של מורי, צלילי הפסנתרי המעודנים של יונתן אבישי, נגיעות המצלתיים הלוחשות של רביץ.
Naked Truth הוא אלבום קצר של בקושי 40 דקות שמבוצע להפליא על בסיס הקונספט שהנגנים מספיק טובים כדי לנגן כל זרם תודעתי שיכול לחשוף הרבה בנגינה
מינימליסטית. התוצאה מוסיקת אווירה סינמטית שלוקחת אל מחוזות לא נודעים.
בסיום האלבום כהן מדקלם את "עזיבה", שירה של זלדה שניאורסון מישקובסקי, שנושאי הוויתור, הקבלה וההשתחררות שלו נראים מתאימים להלך הרוח של המוזיקה באלבום, שה"שקט" המוזיקלי שבו נשמע כאחת ההרפתקאות הייחודיות-נועזות של אבישי כהן.
אבישי כהן Naked Truth חלק 2
אבישי כהן – חצוצרה, יונתן אבישי – פסנתר, ברק מורי בס, זיו רביץ – תופים
צילום: מרגלית חרסונסקי
