אני לוקח את השורה הזו מהשיר:
השדה הבוער הלב הזועק
שליחים של האל שהפעם שותק
ואולי ואלי הפעם תורי
אין חלל ריק בין שירי לביני
שתיקת האל. המוסיקה הנוגה-ענוגה ריחופית מעבירה זרם מחשבות על רקע הכאוס. הסיטואציה: קבורה של חלל, אמו ואביו ליד קברו. "אני מנגן נשמת חייל עולה אנחנו מסתכלים". החלל הוא גם האין אחרי מות.
גם למאמין יש בעיה גדולה. פתאום המציאות מתדפקת ממש על דלתו. תובנה: שתיקתו של האל במהלך אירועים קשים כמו אלו שהתרחשו בשבעה באוקטובר יכולה לעורר שאלות עמוקות באמונה ובתאולוגיה במסורת היהודית ובתפיסות תאולוגיות אחרות,
בנאי אומר: שהאל שתק "הפעם", אבל השאלה של “איפה היה אלוהים?” בזמן אסונות או מעשי אלימות היא שאלה שאינה קשורה בזמן, שמתמודדים עמה דורות של הוגים, מנהיגים רוחניים, גם אנשים מאמינים. רצון האל איננו מובן במלואו: יש המאמינים כי תוכניותיו של האל אינן ניתנות להבנה מלאה על ידי האדם, וכי יש תכלית עמוקה יותר למה שקורה, שאיננו תמיד נגיש להבנה האנושית.
אביתר בנאי שמופיע באימונית שחורה כמתאבק בקליפ, תוהה ותועה בדרכי ההוויה המלחמתית. הוא כמו מתנחם בלחן ובהרמוניה של חמלה, שהיא אולי הדרך היחידה לשרוד כאמן ש"אין חלל" בינו ובין שירו. בנאי מדייק בתחושתו. ההפקה המוסיקלית מקשטת בצלילים אלקטרוניים וקולות אנושיים שמשרים אווירת הזיה, בעיבוד שהזכיר לי נעימות סרטים של מלחינים צרפתיים משנות השבעים. הלב הזועק מתכוון מעומקו. כל כך קשה, כל כך יפה.
צילום ועיצוב עטיפת סינגל: עירא דיין
אביתר בנאי חלל צילום: דוד קריצון עריכה: שי אשרי
טיפול נמרץ שערי השמיים פתוחים
אני מנגן נשמת חייל עולה אנחנו מסתכלים
אמו יושבת לידו אביו ואחותו עומדים
באדמה הזו תקום חברת מופת
ראיתי אב צועק על קבר בנו המת
ואת הרוח מנשבת בצמרות העץ
השדה הבוער הלב הזועק
שליחים של האל שהפעם שותק
ואולי ואלי הפעם תורי
אין חלל ריק בין שירי לביני
מטוס סילון חוצה את שמי ירושלים
המלחמה בינינו ממשיכה בינתיים
אני מנגן יורד על הברכיים
השדה הבוער הלב הזועק
שליחים של האל שהפעם שותק
ואולי ואלי הפעם תורי
אין חלל ריק בין שירי לביני
2 Responses
וואו. איזה שיר. לחן. קליפ. מבטא את הבעיטה לפנים, לקרביים, לחיים – שכולנו מרגישים ולא מוצאים מילים…טוב אולי לא כולם. אני.
תודה אביתר
אני חושב שבעיקר זה הקליפ