בואו תשמעו סיפור נדוש. היא אהבה אותו, למרות שהוא דפוק, או בפי הבריות "מקרה עצוב", איש תחתית "שמפחד מאור",  למרות ידו הקמוצה וליבו האטום, הכילה אותו ואהבתה אליו לא נגרעה במאום. פרשנות? – נו, מה: עזה כמוות האהבה. בואו נקשיב למוסיקה. מעניינת ומיוחדת יותר מהטקסט הזה. אם נדייק: מעניקה לו "נרטיב מוסיקלי" יפהפה. אם לחלק ציון, אז אבי גרייניק מקבל מעולה על המוסיקה. שילוב של מנגינה מצוינת וקצב בדואט מדויק עם רות רסיוק,  שמתפתח כדרמה טעונת מתחים. המוסיקה והעיבוד מקדמים את הסיפור בצורה אפקטיבית, הופכים את השיר לקברט פופ-רוק ייחודי, המעצים את הטקסט. זה מתחיל בפתיח פסנתר קצבי מצוין, ממשיך בשירה תחושתית ומתכוונת, במעברים מעצימים.  בלדת רוק  שאינה שייכת לשום טרנד, עומדת על שתי רגליה בזכות עצמה, כמו שיר קלאסי המהווה פסגתו של מחזמר.

קליפ: ירין אהרונוף סתיו גורביץ'

האישה שלי אהבה אותי כ"כ/ אף פעם לא שינה לה שאני איש מסובך
אולי הייתה מלאך שבא כדי להציל/ אבל את שפע טוב ליבה, לא ידעתי להכיל
אנשים ריכלו שאני מקרה עצוב/ חוץ ממנו לא מצאתי משהו חשוב
כששוב ארז את החיים שלו בתיק/ תמיד עמדתי על הסף/ את סופנו להרחיק
הייתה לי יד קמוצה/ היה לי לב אטום/ האהבה שלה אליי/ לא נגרעה אף במאום
אמר לי שאיתו/ לא תהיה לי משפחה/ לא תהיה לך משפחה
עדיין לא זכור לי שנשברתי/ ששברתי את רוחה/ רצתה למשות אותי ממצולות השחור
כזה הייתי איש תחתית שמפחד באור
הייתה לו יד קמוצה/ היה לו לב אטום/ האהבה שלי אליו לא נגרעה אף במאום
ידעה שאסתלק