אברהם טל שר שיר של בדיקה מחודשת של יחסים בינו ובינה. למעשה – שיר על מהות המשך האהבה. אם אחרי כל כך הרבה שנים עדיין "מגלה אותה" – סימן הוא שהשגרה אינה מנצחת אותם. לא רק זאת אלא שעדיין יש מקום לתהות על מהותה. לא "גילה" אותה עד הסוף, כי כל יום היא "קצת אחרת", וגם זה מעורר עניין מחודש ביחסים ואי כניסה למצב שההרגל מתווה את דרכם המשותפת.
אברהם טל כהרגלו בא מכוונה טובה. הוא לא הצטרף לקבוצת הזמרים המתבכיינים בלילה. הוא יוצא מתוך הרמוניה של חיים משותפים, חווה את השינויים ביחסים באוריינטציה של גלוי מחדש.
המוסיקה – פופ מהסוג המשובח – בלחן, בהרמוניה, במקצב. אם מדובר בלגלות מחדש – נדמה שאברהם טל מצליח לגלות בעצמו אלמנטים חדשים. היפה הוא בתזמור המערבי אוריינטאלי המבריק. הרפטטיביות של "מי את" היא חלק בלתי נפרד מהקונטקסט של השיר, מבליטה את הסקרנות החוזרת במחזוריות החיים.
את רואה אותי/ את קוראת בשמי / כל כך הרבה שנים / ועוד עם כל מה שעברנו/ עדיין את אומרת לי לחזור לקן שלנו
אם את עוד איתי/ בואי אל גני/ כל כך הרבה שנים/ ועוד עם כל מה שעברנו/ עדיין מגלה אותך
תתני לראות
תגידי/ מי את, מי את/ עוד יום עובר עלינו/ מי את, מי את/ וכל מה שבינינו/ מי את, מי את
רוצה עוד לגלות/ מי את/ עדיין לא יודע
מי את…
את פה לידי/ הישעני על כתפי/ מחבק את כל הכאבים שבדרך חווינו/ אבן ועוד אבן זה הבית שבנינו/ מי את / מי אני/ עומדת מולי/ כל כך הרבה שנים / ועוד עם כל מה שעברנו/ עדיין מגלה אותך/ תתני לראות
תגידי/ מי את, מי את/ עוד יום עובר עלינו/ מי את, מי את/ וכל מה שבינינו/ מי את, מי את/ רוצה עוד לגלות/ מי את/ עדיין לא יודע
מי את…
את כל יום קצת אחרת/ כל יום קצת שונה/ כל יום שעובר את עצמך את מגלה/ לוקחת אותי
ואני אותך
מי את…
צילום: מרגלית חרסונסקי
