אדם גורליצקי מכניס עצמו לאזור שירי המחאה. רק שמו של ביבי חסר כאן. השיר נשמע חריזת חירום פשטנית שכוללת שיחת חולין – "הוא מתמחה בלנצל חולשה", רכילות עיתונאית – "גם הילדים והאישה מגוייסים", מוסר השכל – "מי שמפריד בין אנשים בסוף תמיד נשאר לבד", שלטים להפגנה – "צא מהזירה" וגם משהו אירוני: "מדינה בהכחשה וכפיים לנסיך". השיר מפורר, נשמע פרץ דברים אקראי בשליפה שאינו מתחבר לשיר מחאה קוהרנטי.
המוסיקה – קצב מיד טמפו, שירה מלאת חדווה וכוונה, עולה לרדיו הידידותי במכונית, והופכת חגיגת-הגה בנוסח האלקטרו פופ של האייטיז, זה קליט ואפילו סוחף, אבל המסר הרקיד אינו דוקר, גם לא בוטה. הוא עובר ליד הראש ויורד לאזורי הרגליים, מייצר הנאה אבל לא הפגנה. השיר אפילו לא ידגדג את הנסיך וממלכתו. אולי יצחיק אותו.
במשחקים של אור וצל/ הוא מתמחה בלנצל חולשה
במשחקים של אור וצל/ הוא לא חושב על לבקש סליחה
גם האישה והילדים מגוייסים/ זה כבר מפעל חיים
צא מהזירה/ האוויר נהיה סמיך/ כולם על ממתינה וכפיים לנסיך
צא מהזירה/ זה הולך להיות מביך/ מדינה בהכחשה וכפיים לנסיך
כולם, תנו כפיים לנסיך
במשחקים של אור וצל/ הוא מנסה למכור סיפור ישן
במשחקים של אור וצל/ הזמן אוזל ועוד בוגד מסומן
זה לא הגיל/ זה רק אויר הרים דליל/ כבר אין מספיק חמצן
גם החומות הכי גבוהות ייפלו ביום אחד
מי שמפריד בין אנשים בסוף תמיד נשאר לבד
כלום כבר לא יעזור לך
