אדם שר את תוגתו בוידוי געגועים למי שלא הספיק לומר לה דברים, למקומות שמזכירים אותה. הוא (הוידוי) מגיע מהמקום העמוק שבו הלב מעביר שדר למיתרי הקול, ואלה מיתרי קול שנשמעים היום בשיא בשלותם. המילים והמנגינה הותאמו במדויק לאדם, לקווי המתאר הזמרתיים שלו. המנגינה והקצב מנתבים אותו לנתיב אישי, מסלול דרמטי עוצמתי מאקורד הפתיחה – מבלי לגלוש להשתפכות מלודרמטית. זה שיר פשוט לכאורה בכל מרכיב. אדם לא מנסה להראות משהו חדש. הוא הפקיד את הסיפור לכותב ומעבד מיומן כמו רפי קריספין, שידע לחדור אל מתחת לעור ולהעניק לו את מה שרצה באמת לשיר בשיר הפרידה הזה.
*** שבועות ספורים לאחר שהשתחרר מבית החולים, נאלץ אדם להתמודד עם אובדן גדול בעקבות פטירתה של אחותו היחידה והאהובה אילנה. בעקבות המקרה נכתב השיר החדש אשר מחזיר אותו אל זיכרונות הילדות המשותפים, אל החיבור הגדול בינו לבינה ואל הפרידה ממנה.
אחרי כל השנים/ כבר אין לך סודות/ ואיך פרידה מאהובה
פשוט גרמה לך לחשוב/ על משמעות, על עוד טעות/ על דרך ארוכה
על אנשים ששואלים / תגיד, איפה אתה
ורגע אחד שראית בו ת'אור/ איך היא ישבה שם לצידך/ אמרה לך לחזור
להיות מי שאתה/ למצוא שמחה בכל דבר/ ואת תמיד איתי, תמיד איתי
כל רגע, כל שנייה
אז אני שר לך, אני שר לך/ כמו לפני שנים/ על המרפסת הקטנה
כשעוד היינו ילדים/ אז אני שר לך, אני שר לך/ אני שר את המילים
שלא הספקתי לומר/ ורק עברו כמה ימים/ אולי תישארי
עכשיו אתה יודע / וזה פועם בנשמתך/ השביל ממנו באת, תמיד יזכור אותך
עוד לילה בלי שינה, סיגריה אחרונה/ שוב מחשבות על מחשבות
בכולן את חסרה
אז אני שר לך, אני שר לך/ כמו לפני שנים/ על המרפסת הקטנה
כשעוד היינו ילדים/ אז אני שר לך, אני שר לך/ אני שר את המילים
שלא הספקתי לומר/ ורק עברו כמה ימים/ תישארי
