תלמה אליגון מתרפקת על אהבה ביין תפוח, איזושהי ערגה לנוסחי הכתיבה של פעם, בימים שכותבי פזמונים חיברו בין יין לאהבה. האהבה תנצח, האהבה תגיע, האהבה מעל לכל – סוג המסרים הכלליים הטובים לכל עת, לכל מי שממתינים/ מאמינים.
יש אהבה בעולם, אבל היא אינה תמיד מגיעה, וכגודל הימצאותה – גודל מחסורה, גם אם נמשיך להתבונן באיילת השחר ונתלוש עלה בתוואי הנחל ונרחרח אותו. מצד שני, למה לא לתת לתחושת הטוב לייצר אשליה, לתום הלב להשתלט. גם זו מהות חיינו. סוג של טקסט שממתין למנגינה והביצוע שיגאלו אותו מפשטותו.
יש בשורה: עומר דץ הצליח בקול מלנכולי למלא אותו בתחושת אמת אישית, חבר למנגינה היפה של תומר הדדי ברגישות, חף ממניירה והוציא ממנו בעיבוד אקוסטי הולם דברים שאינם קיימים בו. זה כוחו של זמר.
פזמון: אהבה ביין תפוח / אהבה בים כחול/ אהבה בכל מצב / אביב וסתו / אהבה מעל הכל
אם מצאת עץ לנוח / והפסקת כבר לשאול/ אם תקשיב לשיר הים/ תושיט רק יד/ אהבה מעל הכל
גם אם מעדנו בדרך/ גם אם ידענו קנאה ופחד / גם אם דברים הסתדרו רק בערך / בסוף דבר האהבה מנצחת / אהבה מעל הכל.
פזמון: אהבה ביין תפוח ….,
גם אם מתחת רגלינו / טמנו מוקש בחסות האופל / עם אור ראשון תהבהב מעלינו / איילת השחר נסיכת היופי/ אהבה מעל הכל.
פזמון: אהבה ביין תפוח …,
נלך בתוואי של הנחל / נתלוש עלה ואותו נריח / אם לא תעירו ואם לא תפריעו/ האהבה מעצמה תגיע / אהבה מעל הכל.
פזמון: אהבה ביין תפוח…,