פועלי הבמה, אנשי הסאונד והתאורה תופסים באלה הימים והלילות כותרות. סוג של אירוניה: הם הקורבנות היותר משמעותיים של המגיפה שהשביתה את ההופעות. אהוד בנאי שר את הסיפור שלהם  ומשתף אותם. לפי השיר – גם לפני כן הם היו הצד הלא זוהר, אולי אף הדפוק  מאחורי הקלעים של תהילת הכוכבים. כשהנגנים והזמרים נכנסו למונית בסוף ההופעה, הם המשיכו לתוך הלילה ועד עלות השחר ("כל העולם ישן, רק אנחנו על הכביש"), מבואסים, לעיתים שיכורים ("יוסף עם הקוניאק מתחיל לדבר שטויות"), כשלמחרת מחכה להם עוד הופעה.
אהוד בנאי שר שיר דרכים בסגנונו, נותן לקולות לדבר. הפשטות, הזו מתעדת אמת, משדרת כאב. בנאי כמוהם אינו מבקש להוציא אותם מאנונימיותם, רק להחזירם למסלול הנסיעה. בנאי כורך את האמנות שלו באנשים שבלעדיהם היא לא תתקיים. הוא עושה את זה הכי אותנטי – בשורה-שירה אחת איתם, במעין אקט סוציאלי, שבו הפועלים מפסיקים לשעה כדי להשתתף באסיפת מחאה. על הפנים של המשתתפים, נגנים כצופים יש עצב עייף, לקראת סיום ב – "עכשיו שאול שר
צל עץ תמר ואור ירח", עולה חיוך קל על פניו של אהוד, מעט אור בקצה המנהרה, כמו מסמן שזה עבד, וגם – שאוטוטו, יהיה בסדר (יחסית) – שוב יצאו לדרכים אל "הלילה הפחד/ והכביש השחור".

*** אהוד בנאי: "כאן בקיבוץ להבות הבשן, המחסן של חברת ההגברה שלנו "קולות רמים" ממנרה. אנחנו יחד כבר למעלה מעשרים שנה. הם יוצאים מכאן לכל מקום ברחבי הארץ, מגיעים ראשונים לבמה ועוזבים אחרונים. את השיר הזה "פועל במה" אני רוצה להקדיש באהבה רבה להם ולכל עובדי הבמה, אנשי הסאונד, התאורה,
הנהגים ואנשי ההפקה, בתקווה שנמשיך לנסוע, ממש ממש בקרוב.."

מלווים את אהוד מתפעלי הבמה שלנו:
ציון מזרחי – גיטרה
ארז שמידע – שירה וגיטרה
קורי בן יהודה – כלי הקשה ושירה
קולות רמים – צוות חברת ההגברה והתאורה
נאור בן מאיר – סאונד, הקלטה ומיקס
אסי גוטסמן – תאורה
מיקי כורש, ברוך שלום – הסעה ובית חם
יערה בר, ורד זכות – הפקה
אוסי שילוח – ניהול פרוייקט