הרוב מחפשים את ה"לואו קוסט", הכי זול, הכי עממי, הטיסה שרוצים להתרברב  איך סידרו את המערכת, זו שגרת החיים כמו עוד פוסט שרץ ברשת. מצד שני, אתה נמצא בקומה השביעית בבנין מגורים, לא בדיוק שגרתי, ועוד מול מישהי שלא קולטת ולא זוכרת אותך, כאילו אתה כלום.  סיטואצית "לו קוסט" מסוג אחר.  לואו קוסט, עוד פוסט, אתה מערבב את החיים בכוס, נותן למצב חוסר היכולת להגשים פנטזיה לשלוט בך. אתה תמשיך לחלום שאתה… לא שטחי ולא כזה. הסיום – אומר משהו על אפסיות הקיום.
שירו של אורי ביילין הזכיר לי את השיר "כתוב בעפרון בקרון החתום" (***) של של דן פגיס.  להבדיל אף הבדלות, קיים דמיון (אלוזיה ספרותית) בין שני הסיומים של השירים ("שאני…") .
אם מהשיר של פגיס משתמע, שהמשפט נקטע, כנראה משום שהדוברת מתה במהלך כתיבת הדברים (באמצע המשפט), בשיר של אורי ביילין עוברת תחושת החידלון, הציניות והניכור של החיים. הוא אינו  מצליח לשרוד רגשית בחיים הבנאליים, והשטחיות שפשה בין בני האדם נוגעת גם ביחסים האישיים שלו.
מוסיקה: רוק פאנקי אלקטרוני קפיצי במעין אווירת עליצות שמשדרת את הציניות והניכור שאורי ביילין מנסה לשדר בשיר הקצבי. מבחינה זו הצליח לייצר קורלציה בין הנרטיב למוסיקה.

לואו קוסט/ עוד פוסט/ מערבב את החיים בכוס
קומה שביעית/ יוצא ימינה מהמעלית/ יפה שלי
סוף סוף איתי/ לא לא את לא קולטת אותי
אז אל תגידי לי/ לא לא זוכרת/ אתה מתבלבל עם מישהי אחרת
אל תגידי לי/ לא לא זוכרת/ את בסרט/ לואו קוסט/ עוד פוסט
מערבב את הימים בכוס/ קומה שביעית/ יוצא ימינה מהמעלית/ חולם שאני…

*** כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן בַּקָּרוֹן הֶחָתוּם – דן פגיס
כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי