ככה לא כותבים היום – במורכבות מלודית והרמונית שכזו. אורי ביילין (בנו של יוסי ביילין) מוציא סינגל ראשון מתוך פרויקט "הבכירים + אורי". הבכיר הראשון שנחשף – מיקי גבריאלוב. שיר געגועים לאהובה. חלל שהותירה מלא בזיכרונות, שאינם מרפים. זהו שיר של מלחין שיודע לתפור לעצמו חליפת עיבוד תואמת. המוסיקה אינה עכשווית במובן האופנתי של המילה. היא מתחברת יותר עם הלחנה שאינה מתחשבת ברוחות הזמן, ועם זאת נשמעת טובה לכל עת. המורכבות היא בקומפוזיציה של מלודיה, מקצב ותזמור עשיר שמגיע עד צלילי המזרח. הקולות של מיקי גבריאלוב ואורי ביילין הם שני פנים של הסיפור, "מצבי רוח" שונים, בין צער לפיקחון. קולות הרקע מעניקים תחושת הזיה שעוטפת את הסיטואציה כמו כדי להמחיש את עומק הגעגועים. המוסיקה של ביילין מצדיעה למלחינים הגדולים של השבעים (כגבריאלוב, רכטר) וכמו ממשיכה אותם. אורי ביילין – מאתגר, מיוחד.
*** סינגל הראשון מתוך "הבכירים+ אורי". באלבום לוקחים חלק 14 אמנים ותיקים המבצעים 12 שירים מקוריים של אורי ביילין. רבקה מיכאלי מנחה את האלבום בסגנון "פסטיבל הזמר", כשלצידה אהוד גרף.
החלל גדול, אנ'לא יכול לשאת שאת פתאום עזבת, שהכאבת.
אמרת לי כל מה שנשאר ולא השארת לי פתח צר, שום דבר
וכל התכניות, מגדלים וארמונות.. NOT
זה רק את ואני, בלעדייך אין לי מי, תנשמי
כל פינה בבית שעיצבת נשארת עצובה עכשיו, כמו בסתיו –
בשביל שבו פסענו שנינו, זוג אחר הולך עכשיו, מאוהב
כל פינה בבית שעיצבת נשארת עצובה עכשיו, כמו בסתיו –
בשביל שבו פסענו שנינו, זוג אחר הולך עכשיו, מאוהב