יום אחד נסתכל אחורה ונצחק, למרות שהמצב גורם לך לבכות. יום אחד נסתכל אחורה, ונבין איך בזבזנו את הזמן.איך שכחנו להרגיש, עד אז נסתכל קדימה ונבכה. אני לא בטוח שמשפט כמו "איך שכחנו אהבת אדם שפכנו דם" יכול לגרום לי/לך לצחוק. זהו משפט קשה, דיראון עולם, חרפה בלתי נשכחת. בעיקר בכי. בכיה לדורות. אורי מור בחר להעביר את המסר במניפולציה צינית במנגינה קולחת בסגנון קאנטרי. בלו גראס, משב רוח קליל של בנג'ו-גיטרה-קונטרבס.
שירי המחאה של השישים היו חלק מתרבות פולק אמריקנית, שניחוחותיה עולים מהשיר. אורי מור ואורי אבני בחרו מקצב וההרמוניה של שיר העם המסורתי – בפריכותו המנעימה. היום, מול המציאות, זה נשמע הקלילות הנסבלת, זרימה של רוח טובה במצב רוח מחויך שאין בה דמעה לרפואה. אילו כל האלבום היה בכיוון הזה, היה סיכוי למסטרפיס של מור.
הפרקים הבאים פחות מבטיחים יצירת מופת. נצא עם אורי מור  לדרך קלילה ומחויכת על יחסים ועל החיים. תמר אייזנמן הצטרפה ל"בייבי". דואט קליל, בסגנון קאנטרי חביב. השיר הוא רשימה של צירופים, מעין משחק הרכבה של מילים כדי להגיע לשיר אהבה, כאשר משפטי המפתח הם: "בייבי, מספיק עם כל המייבי, תשים את ליבך בליבי, אני רוצה אתך לתמיד". המנגינה והעיבוד מכוונים את הישר לנתיב עממי קל ומתוק. צליל מיתרי סלייד. מנגינה ידידותית, דואט קולח ומאיר פנים.
הצמידות למוסיקת הפולק רוק האמריקנית היא גם נחלת השיר Sides, חלקו בעברית חלקו באנגלית – על הפער בין מה שהוא לא יכול לומר לה ובין מה שהוא רואה אצלה, שיר המוגש ברכות מלודית, בלי להשאיר עקבות של יצירה אלמותית. מכאן: יוצאים לרעות בשדות סגנוניים אחרים. אורי מור לא התחייב למסלול קוהרנטי.
האקורדיאון  מצטרף ל"חוץ ממך", שיר שלובש אופי אתני כליזמרי בלקני מרקיד, ואפשר להצטרף לפזמון החוזר: "ואולי זה השביל שניתן לנו/ בו נלך, בואי נלך/ ואולי אוותר על הכל חוץ ממך". מור יגוון  פסקול של קצב רוק אנד רול מקפיץ כרקע לנאומו של הגבר ב"נותן לך שבועיים" בסגנון ציני א-לה שלומי שבן. שיר על אהבה בזמן שאול שאומר: "כל האהבה שלנו לא תעזור/ מרגע שנפגשנו אנחנו בספירה לאחור". עוד גחמה מחויכת באלבום שלוקח את החיים בערבון מוגבל. "הכלה" ההומוריסטי והקליל העוסק בסיפורי היכרויות  כושלות בינו ובינה, יצא נשכר מהעיבוד שתפרו לו דודו טסה וניר מימון.
צלילי מזרח הופכים את "שיר הרחובות – סקס בעיר הגדולה" לפינת החאפלה/חתונה הקצבית, משהו שלא נדבק לאלבום. "אנטרקטיקה" בדואט עם הילה רוח, משיב עוד משב רוח מחויך על יחסיות במערכות יחסים בהפקה דלילה הנשמעת כמו שיר ילדים לאוסף דל תקציב. "אש אהבה" תקוע כאן כאילו הוכנס לאלבום מרצפת העריכה. אלבום  טלאים אקלקטי שנשמע צירוף של הברקות נחמדות יותר מאשר פרויקט מוסיקלי אחיד ומגובש.

שירים: יום אחד נסתכל אחורה ונצחק, בייבי, Sides, נותן לה שבועיים, חוץ ממך, הכלה, שיר הרחובות – סקס בעיר הגדולה, אנטרקטיקה, אש אהבה

וידיאו: יום אחד נסתכל אחורה ונצחק