למה חיכה? זה לא רק מיעוט המילים שבשיר שאינו ממצה את חווייתו של הכותב, אלא השימוש המשמים בשם הגוף  "זה". "חיכיתי לזה". "הזה" הוא האור שהתגלה לכותב. מהו, מה מהותו?  האם זו התשובה ענתה לו על השאלה. נכון שלעיתים מעט מכיל המרובה, אבל בשיר של אורן ברג – המעט מעיד על חסר פואטי, שעשוי היה לשדרג את התוצאה הסופית, כי מבחינת הטון הגבוה והמוסיקה יש כאן תערובת של תמימות יפה והתכוונות גדולה.
אורן ברג מצליח לגעת בעומק התחושה באמצעות מנגינה פשוטה ומהלכים (עיבוד) שמעלים על מסלול אמצע דרך נגיש שייכנס לרשימות הרדיו המתיידד. תן לרגש לרוץ לפניך, והרגש כאן משלים מה שהשיר עצמו (מילים) אינו מספק כדי להשלים את עוצמת החוויה.

היום יותר מתמיד
אני קרוב להגיד כמעט ויודע
קשה לי להסביר
צריך להכיר להאמין קצת
כמה זמן שחיכיתי לזה
לא במקרה הלכתי את כל הדרך
כמה זמן שרציתי לראות
פשוט להודות לא ראיתי את הדלת
בה האור התגלה
היום אפשר להבין
יש מי שממתין יש מי ששומע
ולא תמיד כך היה
היו ימי שאלה לעולם לא שבע