גם אם זה לא על ביבי, האסימילציה מתבקשת. הטקסט הוא על איש שהגיע לעמדת כוח, מתמכר לתאוות השררה ומנצל את הכוח שצבר לטובתו ולא לטובת נתיניו. השיר כתוב יותר כפרוזה "מסבירה" ופחות כשירה צרופה – למרות החריזה. זוהי התחושה, כשאני קורא את שירו של אורן לוטנברג שחור על לבן. המשפט "פועל הפוך על הפוך" הוא דוגמה לכתיבה בעלת אופי א-פואטי כשהמסר מרוכך וא-פוליטי.
המוסיקה היא רוקנ'רול מהסוג הישן והטוב, שמרים את המלל משממונו הפואטי. אורן לוטנברג בחר בסגנון חוצה זמנים ואופנות מאז השישים, הביצוע הקולי אינו מבליט זמר רוק ייחודי, אבל הגיטרות משלימות מצוין את החסר, מוסיפות אנרגיות של ממש, והאזנה תוך צפיה בקליפ תורמת אף היא לשדרוג של ממש להנאה מהשיר.
בא ומוכר מהפכה/ כסף נקי לי ולך/ מהחצר אל השלטון/ קם ועולה עוד נפוליון
עם הבטחות ודיבורים/ הוא מנפח את השרירים/ על המסך שמהפנט/ קל להסתיר את האמת
כי גם אם הוא מראה חיוך/ תמיד הוא עובד הפוך על הפוך/ וגם אם הוא מראה ריכוך/ בסוף הוא פועל הפוך על הפוך
על השולחן מסודרים/ כלי השחמט של החיים/ הוא מהמר הם מפסידים/ ג'וקר טורף את הקלפים
בלי מחשבה בלי מעשה/ לא משחרר את הכסא/ שם את ראשו על הגרדום/ הם לוחשים המלך ערום
כי גם אם הוא מראה חיוך/ תמיד הוא עובד הפוך על הפוך/ וגם אם הוא מראה ריכוך/ בסוף הוא פועל הפוך על הפוך
