לא יכול להיות שם מתאים יותר מאשר The Shape of Jazz to come לאלבום שסימל קו פרשת מים בג'אז. האלבום המהפכני משנת 1959,סימן כיוון חדש לגמרי בג'אז, לפיו מוזיקאים ביקשו להשתחרר ממבנים קונבנציונליים כמו רצפי אקורדים וצורות הלחנה. בסולואים המאולתרים בין המנגינות ויתרו על שינויי אקורדים וצורה, בטכניקה המכונה "זמן, ללא שינויים".
The Shape of Jazz to Come כולל כמה מהיצירות הבלתי נשכחות ביותר של אורנט קולמן, כולל 'Peace' ו-'Lonely Woman', ולמרות היותו חריג, הוא משופע בתנופה בלוזית מדבקת.  מהאלבומים הראשונים שלו, שהראו כי מדובר ב"עוף מוזר" בשמי הג'אז. קולמן ניגן על סקסופון מפלסטיק, דון צ'רי ניגן על חצוצרת כיס (פוקט טרמפט). האלבום מבוסס מעט על מאפיינים (סאונד ומלודיה) שלקוחים ממסורת הבלוז אך עם זאת, המבנה וההרמוניות יוצאי דופן.
יצירותיו המוקדמות היו מעין "תשובה" אישית לסקסופוניסט האלט, צ'ארלי פרקר, מי שנחשב פורץ דרך ממדרגה ראשונה בג'אז. קולמן , יותר מאשר פרקר, היה תיאורטיקן, מעין מוסיקאי פילוסוף, שמניעיו האומנותיים היו מעל הג'אז.  בשנת 2007 זכה בפרס "פוליצר"  על אלבומו “Sound Grammar”.