קחו שני משפטים – זה שפותח "מכל האהבות הזמניות / ניצחת לי את הזמן ואת הנצח" ובהמשך "מכל האהבות הזמניות / מצאתי אהבה שתנצח" מה הגיוני? הראשון – שרבוט מקושקש. (הזמן הוא האויב שלו?) לא בטוח שאייל גולן חפר או התייעץ. צמד הכותבים סיפק לו טקסט מופרך גדוש מילים יפות על אהבה  ("השמש לב של זהב")   לדואט עם נסרין קדרי.
המנגינה הנוגה-ענוגה נישאת בפי שני הזמרים מהוקצעים, שמייצרים סחף רגש צפוי. גם מרכיב העיבוד המזרחי מכוון אותם לאותו יעד – לרגש על ריק. כלומר – לחץ על הקול, תן לרגש לרוץ לפניך, נסוק לפסגתו. התוכן הנדוש לא ממש יפריע. מה בדיוק "אומרים" המלעיזים עליהם – אם התפילות נענו, ועכשיו יש כאן רק אור? מה מהות הדרמה? בסופו של דבר המטרה לעשות מזה מלודרמה גם אם אין דרמה, לרגש גם כשאין "בשר" לרגש.

מכל האהבות הזמניות / ניצחת לי את הזמן ואת הנצח
אחרי כל הנפילות והכוויות / נפתח לי המזל את המפתח
עכשיו שוב נסחפים / כמו גלים קטנים אל חוף מבטחים
לא חשוב לי מה אומרים / עלינו
את כמו השמש לב של זהב  / את כל התפילות שכיוונתי עכשיו
האור שחסר לי כל השנים / אתן לך את כל החיים
אתן את הכל ואפילו יותר / אתן את עצמי וזה לא יגמר
מתי מתי / תביני שאת כל חיי
מכל האהבות הזמניות / מצאתי אהבה שתנצח
אחרי כל השנים והדמעות/ הגעת לחיי כמו אור ירח
עכשיו שוב נסחפים / כמו גלים קטנים אל חוף מבטחים
לא חשוב לי מה אומרים  עלינו
אתה כמו השמש לב של זהב  / כל התפילות שכיוונתי עכשיו
האור שחסר לי כל השנים / אתן לך את החיים
אתן לך הכל אפילו יותר / אתן לך אותי וזה לא יגמר
מתי מתי / תביני שאת כל חיי