הם יכתבו ביחד "כמה רגשות" (כמה?), יוסיפו כמה דמעות כי לשניהם יש אותה מנגינה ושניהם נולדו לשיר, לחייך ולחיות. זה הטקסט. משהו עמוק יותר? היום לא מסתכנים בחפירות. היום כבר לא מסתכנים בסולו. צצו זמרים מאיימים בז'אנר. יש להיערך בהתאם. ענקי הזמר הים תיכוני מאחדים כוחות. מגמת טובים השנים בפופ הים תיכוני מפעילה את בית החרושת של אבי אוחיון ומתן דרור, שממשיכים לחגוג יחד עם הזמרים על שרבוטים אוויליים. הם יפנקו, הם ישמחו בשני קולות על דמעות ותקוות, עצב ושמחה וחלומות. הם רציניים, ממש לא צוחקים.
להיטים משותפים  הם שם המשחק. המטרה קידום מכירות המופע המשותף. לפי המנגינה – המטרה הושגה. זה לא מזרחי.  זה פופ שבלוני קליט שמזדמזם מהאזנה ראשונה.  איך אומרים: עושה את העבודה. לא צריכים יותר מ"כמה רגשות". אני לא מדבר על אמנות או על כתיבה מקצועית, אלא על כתיבה אמינה.   "כמה רגשות" הוא זלזול בכל מה שנוגע לחוויה פנימית.
בסופו של דבר נולדנו לשיר, לחייך, לחיות. זהו. אייל גולן את משה פרץ הגדירו מהות החיים. לפנק את האוזן, לשמח, להרקיד. לשכוח מהכל. צודקים. ממשיכים לחגוג פה. אחרי הכל בתוך עמם הם חיים, והעם לא דורש יותר.

רציתי לעצור הכל לכמה רגעים / אולי רק לטייל איתך קצת בין הצלילים
רציתי רק לשיר איתך כבר לא מאתמול/ אז אם אנחנו יחד בוא נשכח מהכל
עכשיו אפשר לשיר בשני קולות/ לשנינו יש כאן את אותה מנגינה 
נכתוב ביחד כמה רגשות/ על עצב על שמחה/  על ים חלומות
כמה ימים וכמה לילות/ אף פעם אתה לא תפסיק לגלות
כמה שירים אלפי אנשים/ עוד רגע קטן שגרם לי לבכות
כמה דמעות כמה תקוות/ נתנו לי סיבה להמשיך לעשות
כל מה שעברנו זה מה שידענו/ נולדנו לשיר לחייך ולחיות
זוכר איך שכתבנו אז / עוד בית שני/ אמרת לי תפסיק לצחוק תיהיה רציני
רציתי לספר לך על זה כבר מזמן/ חולה על השירים שלך / אחי הקטן
עכשיו אפשר לשיר בשני קולות/ לשנינו יש כאן את אותה מנגינה|
נכתוב ביחד כמה רגשות/ על עצב על שמחה על ים חלומות
וכמה ימים כמה לילות/ אף פעם אתה לא תפסיק לגלות
כמה שירים אלפי אנשים/ עוד רגע קטן שגרם לי לבכות
כמה דמעות כמה תיקוות/ נתנו לי סיבה להמשיך לעשות
כל מה שעברנו זה מה שידענו/ נולדנו לשיר לחייך ולחיות