הוא ישאיר לה את עצמו בינתיים, יביא לה כל מה שתרצה, אפילו ישיר לה, למרות התסבוכת והבלגן שהיא עושה לו. אייל גולן ישיר את השיר למי שלא תהיה. אישה מנקודת מבטו של השיר – יצור לא מובן. הגבר הוא הנדיב שמוכן להבין ולתמוך. כותבי הרכילות ינסו לנחש למי מכוון. החיים מתנהלים, הקריירה מבקשת עוד שיר. מעניין עד כמה השיר הזה מוזמן, או: עד כמה היה גולן מעורב בהנחיות כתיבתו. אז מה חדש מוזייקלית? בקומוניקט מדברים על "נגיעות מהז'אנר האלקטרוני-דיפ האוס". לא חשתי בהן, וגם אם הייתי (חש), המהות לא היתה משתנה: גולן מנסה להיות קרוב אל עצמו ולהכיל את הנרטיב – הפעם בלחן יפה בטון משתנה מרגוע לדרמטי. המוסיקה היא קו אמצע, מבלי לעבור את הקו לרחבת השמחות. גולן מנסה להיות כמה שיותר קרוב לעצמו. אני מאמין שהטקסט הז לא נולד יש מאין, והוא אכן משדר מידה לא מועטה של אמינות.
כמה מילים חסרות/ גם מבט משתיקות אי אפשר להרכיב / עושה לי דמעות,
נשבע שבכלל לא תכננתי לריב / כמה צעקות על הרצפה שאת לא אוספת
שוב אני יושב על הספה שכבר ראתה הכל
איך מחייכת בשניה עושה מה לא עושה עם העיניים / והגוף שלך מושיט ידיים
מחבקת ובוכה עושה מה לא עושה אני עדיין
אביא לך, כמה שאני אביא לך / כל מה שתרצי אשיר לך
אשאיר לך את עצמי בינתיים
אם לא סופרים ת׳לילות / את עדיין אוכלת את כל השטויות
מי מכיר אחרות וזה שלא אהבנו לרגע פחות / שנינו מביטים על התקרה,
ואת לא אומרת / אף פעם לא הבנתי מה קרה זה לא שאני יכול
איך מחייכת בשניה עושה מה לא עושה עם העיניים / והגוף שלך מושיט ידיים
מחבקת ובוכה עושה מה לא עושה אני עדיין
אביא לך, כמה שאני אביא לך / כל מה שתרצי אשיר לך
אשאיר לך את עצמי בינתיים
את מחייכת בשניה עושה מה לא עושה עם העיניים
והגוף שלך מושיט ידיים/ מחבקת ובוכה עושה מה לא עושה אני עדיין
אביא לך, כמה שאני אביא לך / כל מה שתרצי אשיר לך
אשאיר לך את עצמי בינתיים
