דינמיקת החיים מייצרת סיטואציות טראומטיות. ב"המסע לארצות החום", שמו של האלבום המשותף, עוצרים החברים אייל זוסמן ועמיר לב לעסוק בטראומה מהסוג הנפוץ: באיזשה מקום אתה נעצר, נהר החיים יבש, הפסקת להיות משפחה, לא הרבה נשאר ממה שנקרא "חיים". מצד שני סה לה ווי. חיית את שהוקצב לך. הכל כבר נאמר. אל תשכח את מי שאהבת, ומה שנשאר זה להמשיך לנסות להאמין שאלוהים אולי בכ"ז לצידך.
זוסמן את לב שרים את דפוס החיים הזה בפראזה צוותאית שחוזרת על עצמה, פשטות מונוטונית שמעידה על אי השתנות וחוסר גיוון. הרוח שטה. אתה נשאר במקום.
המוסיקה נשמעת שיר עם פרימיטיבי רפטטיבי דל מהלכים מוסיקליים, חסר אטרקטיביות שפוזלת לפליייליסט של המיינסטרים הגלגלצי. כוונת המשורר? המשל והנמשל? יש מצב. מילים פשוטות: האמירה עוברת גם אם אינה מחניפת אוזן.
אייל זוסמן ועמיר לב הרוח כבר שטה
הנהר התייבש/ הרוח כבר שטה/ השארת אותי כאן למטה
הפסקנו להיות משפחה/ אין הביתה/ הרוח כבר שטה
כל המילים נאמרו/ את הכל כבר הספקת/ לא תשכח את מי שאהבת
חיית את מה שהוקצב/ אומרים שניצחת/ ואת זה שנבחרת
את הכל כבר הספקת
ואם אלוהים רק נסתר מעינינו/ אולי הוא תמיד לידנו
זה אתה ואני כשנמצא את אורנו/ כשנשיל קליפותינו
ואם אלוהים רק נסתר מעיננו
הרוח כבר שטה…
תגובה אחת
תודה רבה מר חרסונסקי