רועי זו-ארץ  קושר בין העדר אהבה ואנושיות בעולם כאוטי ובין סדקים בענייני היחסים האישיים. כשמסביב רע, מחפשים את הטוב הקרוב. זו-ארץ מנסה לתלות עניין בעניין.  הציפיה לשלמות מתמקדת בשאלות תם כ"איך זה יכול להיות?" הבעיה היותר משמעותית – החיבור רופף, סתמי עד פשטני וגם לוקה לשונית ולוגית. החלום יכול להפוך למציאות, לא – "מציאותי". לא ברורה גם כוונת המחבר ב"המקום יהפוך לאמיתי/ הבטחת שתאהבי אותי". "אמת" משמעותו – מוכח, קיים. האם לכך התכוון זו-ארץ? שלא לדבר על כך שאהבה אינה עניין עתידי. אין אהבה למפרע.
הלחן והקצב מעניקים לשיר תנופה גדולה. יש כאן יחסים קלאסיים של בית ופזמון, מנגינה מאירת פנים, עיבוד שתומך, וגם שירה מתכוונת. חבל שמוסיקה כזו "מתבזבזת" על טקסט בינוני.

אמרת שיום אחד את תברחי/ אל מקום אחר ואינסופי
שאין אתה ואין אני
כולם שרים בשקט כל הזמן/ על אהבה על שמש ושלום
ואין קנאה ואין איבה
אז איך זה יכול להיות/ מליונים שסובלים מחרדות
מעוני אלימות ומחשבות/ ואין כאן אהבה
אז איך זה יכול להיות
קיצוניות כזו לא אנושית / שרק במלחמה רואים אותך
זה רק אני אני ושוב אני/ ביום רגיל הם לא סופרים אותך
אז איפה החמלה?
עוד יום עובר וכבר שנים חלפו/ ובזכותך אני נשאר שפוי
מכל הבלגן / כשהחלום יהיה מציאותי
והמקום יהפוך לאמיתי/ הבטחת שתאהבי אותי
מחר הוא יום הולדתך/ לא ילדה אבל יופייך
כמו הר געש מתפרץ וממיס אות/ את באה איתי ?האם את באה אלי ?
או שאת נשארת שם?