מה הסיפור שלה? אלון אגזדה מנסה לספר אותו, אבל משאיר ערפל. מה מהות הפער בין ילדותה לבגרותה של מי שאין לה "סיבה לחלום". האם הילדות נראית מאושרת בהיבט מתגעגע שגרתי, מול הכאב שבבגרות הקשה? האם "הקמט" הוא פיזי, כסימן הזדקנות, או שהוא גם קמט מטפורי? "סוגרת דלת לילדה שהיית" הוא משפט סתמי, שהרי ברור, שמצבה הנוכחי אינו תוצאה של התכחשות מכוונת לילדותה. אין כאן התמודדות של עבר מול עתיד, אלא מצב פסיבי של כניעה. לא ברור מדוע היא תקועה בילדות, ומה הבעיה שלה באי יכולת להגשים את עצמה? אלון אגזדה מספר את הסיפור בגוף שני – כמו פונה אישית אליה כמזדהה אקראי, ומשאיר סימני שאלה.
ניסיתי לחבור לסיפור המעשה דרך המוסיקה. כאן אגזדה הצליח יותר לקרב אותי לתחושתו. מנגינה מפותלת יפה, עיבוד אקוסטי, שמבליט קול גבוה עדין רגיש ומתכוון. הצלילים משדרים את מהות התחושה של המספר כלפי הדמות הנשית בשיר. יש כאן הזדהות במהלך מוסיקלי, שחובר תחושתית לנרטיב שאגזדה מעט פספס בטקסט החסר, והמוסיקה משלימה\ממלאת אותו במידה מסוימת. התוצאה – תחושה של חיבוק מזדהה אמיתי עם מושא השיר.
בימוי ועריכת קליפ: חנן בר אסולין שחקנים: אנדריאה שוורץ ורוני שגב (הילדה)
עוד יום עובר לך/ ולא משאיר סיבה לחלום
כל יום אורך לך שיער לבן/ שלא דופק חשבון
ואת עומדת במקום
כך הזמן חולף לו וגם בך/ משאיר הוא קמט
זנחת את הילדה שאהבה את עצמה
והנה את לבד יושבת/ כך הזמן חולף לו וגם את
סוגרת דלת לילדה שהיית/ היום אישה בלי תכלית ומה איתך
עוד יום עובר לך/ ולא משאיר סיבה לחלום
כל יום גובר בך הפחד כשאינך מוצאת מקום
ואת לא מצליחה לישון
3 תגובות
חבל שמוצרט הקווקאזי והבור ספק ערס הרמת שרוני (אם רק ידעתם איך הוא מתנהג במציאות ולא איך "שר" [בפלסט] במסך המחשב המתוק שאבא קנה לכם) חושבים שמוסיקה זה בידור, מספיק, עייפנו עד מאוד.
זה דור כזה, כל אחד/אחת נהנה להתפס אומן, בפועל, הוא לא מאמין למילים שהוא כותב, מזלזל בנשים, שלא נדבר על גניבת הג'סטות מעידן רייכל רנדי ניומן וכו'…. אם רק ידעו, היה מזמן מקבל נזיפה אם לא טביעה, אבל המטרייה המגוננת של אקום נותנת תחושה טובה, נכון?
האדם מחפש תהילה ולא אמת, אלוהים רואה הכל מלמעלה אלון מתוק, הייתי בטוחה שאתה מאמין בו, לא?
אין פה מקוריות, רק רצון להחשב מישהו.. אנשים מודחקים עם הזדמנויות מלאכותיות.
והרי הכי קל להיות כנה עם עצמך, אין שם מאמץ, לא צריך ליזום או לחשוב על כלום, רק להגיב למה שכבר ישנו, את זה אף אחד לא יעשה כמובן, משום שכולם מפחדים מהצל של עצמם…. ונהנים לשדר עצמם במסווה של אמנות..
הייתי מאחל בהצלחה, אבל אני לא מאמין שהצלחה זה מה שהוא צריך, אלא לשאול, באמת ועם כאב, למה הוא עושה מוסיקה… מאוד מובהק שזה למען תשומת הלב והקרדיט.. תחושת שייכות, לך לפסיכולוג/ית (תשים לך מראה לכל התסביכים האיומים שאתה חווה) מתוק, יעשה לך פלאים.
ימני אנאלפבת וסקסיסט שקרן.
היעדר כנות נהיה נורמלי, כמה נעים.
הרי גם ככה היותר זלזלנים בעם… ימשיכו לחשוב ש כ ל מבקרי המוסיקה "לא מבינים"\"ממליצים רק מה שכאב ראש" .. אז מדוע לנסות להתנחמד עם מי שאפילו לא מעטט מעז וישאר חודש מהיום ?!!? אפילו לא הצלחתם לקרב קהלים המוניים אליכם בזה. אחד למיליון. סתם התנחמדות מזוייפת. ככה עלולים לאבד את המעט שמחפשים יחוד וסומכים ורוצים טעמי תרבות אניניים יותר. ולא התנחמדות, זה ביקורת מוזיקה, לא תכנית רדיו "כבקשת ההמונים". מסכים שיש תמיד גם לשמור על רמה ותוכן ענייני. ולציין מה שטוב גם. ואם ממש בינוני לא לשים 2 כוכבים בכלל. כוכבים לשים 3 ומעלה. זה 4 זה ?!!?? זה שיר 2 בכיף.
שוב כתיבה רומנטית קלילונת גלגלצית… המצב לא מאיר פנים ברוב הפופ פה, מכל הצבעים, דודתיות ונרקסיזם, פה לפחות.. יש פחות נרקסיסט ונדמה שההקדשה הרומנטית ותשומת ליבו מלאה לאישה לידו, אבל מאוד כללי ודומה למיליון שירי אהבה שהיו כבר. בלי יחוד, בלי סיכונים, בלי פילפל ואנרגיות וגיוון. גלגלצ מוצר מוכן רק לרדיו. תפל ולא כזה אמין גם. "כך הזמן חולף לו וגם בך/ משאיר הוא קמט" פאקין קלולס. מבקרים חייבים להיות מעט קשוחים יותר, שהאומנים הללו לא יפרשו אבל יבינו איפה ובמה הם חוטאים ואיפה הזיוף נמצא או נשמע