פריחתה של ההשראה בימי קורונה. שירים צצים כמעט כמו פרחים באביב, בהבדל אחד – שהלבד המאיר הזה אינו מאיר פנים לאנשים ולמשפחות רבים. מבחינת לי בירן, האיר גם האיר. מהרע יצא לו פרח ולא מפלסטיק, מעט מתקתק, מעט בנאלי ("תעלה עלינו השמש"), נגיש ונוגע, נוגה ומשמח. מלודית – בנוי היטב לדואט, פופ מעוגל, סימטרי, פשטותו היפה.
שירתם של אליאנה תדהר ולי בירן מסונכרנת היטב – פרט לפלצט החריג שלו, שהוא שדרוג קטנטן. אם מהתקופה הזו היו צריכים להיוולד שירי פופ אמצע דרך אופטימיים – זה השיר הזה, סיכוי טוב להפוך לאחד ההמנונים של המגיפה.
נושם עמוק/ עוצם את העיניים
עולם הפוך/ קירות במקום שמיים
לומד לצוף/ הראש מעל המים
אני לא לבד/ אני לא לבד
תחזיק חזק/ התשובה היא כבר בדרך
לאט לאט תעלה עלינו שמש
והחיוך יתמלא מצד לצד/ כי אתה לא לבד/ אתה לא לבד
והאמת שאין לאן לברוח/ לא מוותר מוצא סיבה לשמוח
הכי חשוב לזכור ולא לשכוח/ אני לא לבד/ אני לא לבד
תחזיק חזק/ התשובה היא כבר בדרך
לאט לאט תעלה עלינו שמש/ והחיוך יתמלא מצד לצד
כי אתה לא לבד/ אתה לא לבד/ אתה לא לבד/ אתה לא לבד
אתה לא לבד/ אתה לא/ תחזיק חזק..
