"מה היה קורה" הוא ביטוי לניסיון לאתגר את עצמך בדברים שאתה מת לעשות, אבל אינך עושה. בגדול – זה לחיות על הקצה. אמיר אלמלן לא עושה מזה טרגדיה. להיפך – הקלילות היותר מנסבלת מנחה אותו גם בלחן ובהפקה המוסיקלית. מבחינת המוסיקה – חסרה בהצעות הטיול – ג'מייקה. המרחק בינו ובין הרגאיי האפרו קאריבי אינו גדול. אלמלן ויתר על טקסט לירי כבד ובחר בפזמון קליל. הפזמון בדרך כלל קולע אל הדברים הבנאליים, המצויים, בורח ממורכבות. אלא מה: הפשטות יכולה להיות יתרון. אלמלן בחר בקצב גרוב פאנקי כיפי כדי להביע את משאלותיו.  המנגינה הקולחת, הקצב  הידידותי הם  שמעניקים לשיר ולביצוע יופי ראשוני מלהיב. צליל הנשיפה אפקטיבי כמו גם תוספת הרמוניות קוליות. אלמלן רוצה להגיע עד הקצה. בינתיים נראה שהוא מצליח במיינסטרים, וזה כבר משהו בדרך למקומות רחוקים ומאתגרים יותר.

מה היה קורה אם הייתי מחכה / אם הייתי קצת אמיץ יותר
וחי על הקצה / אם הייתי קצת יותר חוקר
את כל העולמות , מכל הזוויות
אם הייתי מטייל קצת בין צרפת / לבין איטליה
מזמין אליי בשעות הלילה / פיצה ושמפניה
אפילו לשנה שנתיים, / בדבק מיוחד כזה
לסתום את האוזניים/ להסתדר עם הלבד הזה .
שלא נותן לי מנוח/ ולא נותן לי לברוח .
לפעמים הוא משתק / ולי כבר קצת נמאס רק להנות מהספק.
אם נחמה באנשים זרים / הייתה מנת חלקי /והייתי מסתובב בעיר
לא משנה עם מי .
הייתי חי כמו ציפור מחוץ ללהקה / שרק רוצה לעוף מיום ליום בנדידה.
וכותבת את שיריה , כל כך שקוף שזה עליה
כל כך שקוף / כל כך שקוף / כל כך שקוף / שזה נכתב עליה .
כי הוא לא נותן מנוח, ולא נותן לברוח / לפעמים הוא משתק, כשאתה רק רוצה לשכוח
לפעמים הוא משתק/ ולי כבר קצת נשבר אז בוא תשמע אותי צועק