את "צעיר לנצח", שיר אחרון בחגיגה, סיים רמי קלינשטיין על אדי הדלק האחרונים שלו. אין לי מטפורה אחרת. קלינשטיין הגיע להיכל התרבות לחגוג 30 שנות קריירה מתודלק באוקטן גבוה, עם הרכב שהוסיף אנרגיות כדי להניע מצעד להיטים קולח. שנתיים וחצי אחרי המופע עם קרן פלס –  חזר קלינשטיין חופשי, משוחרר ומאושר (לפי רמת האנרגיות) לתת הכל מעצמו. מה חדש? זהו שאין חדש. תן את הבסט אופ דה בסט, כי הקהל ממתין לבסט אופ דה בסט. תערוך ערב כך, שהוא ירים בתזמון הנכון את הקהל. יש לך מתופפת נהדרת כמו קרן טפרברג, איש כלי הקשה ליגת-על כמו גלעד דוברצקי, בסיסט עתיר שעות במה כמו בנצי גפני, גיטריסט עילוי – אייל הלר, קלידן מקצוען כעדי גולדשטיין . יש את פילוני כמפיק. אתה לא יכול לפספס.
איפה נמצא היום רמי קלינשטיין? נדמה לי, שגם הוא יתקשה להגדיר נ"צ מדויקת על המפה המוסיקלית שלו. המוסיקה של קלינשטיין אינה נאחזת בזמן, הוא כבר שנים מנטרל עצמו מסגנון מוסיקלי מסוים (רוק אמריקני, אלטרנטיבי) ומעדיף צבעוניות. הסלט שהוא הגיש מגוון מאוד בלחנים, בעיבודים. האמריקני שבו, הים תיכוני, הרוקר, השנסונר והעממי. התמהיל עשיר מכל תחנות דרכו, בעיקר להיטי ענק – כולל שירים שכתב לריטה. (מה קרה ל "עוד לא תמו כל פלאייך" , אחד השירים היותר יפים שלו) קורץ בגדול לקהל. וחייבים להודות – זה עובד. שיחק אותה. מה שכתבתי  לפני כשש שנים טוב לעכשיו: צריכים לעבוד קשה בשביל להגיע ללב הקונצנזוס.
קלינשטיין מיין שירים לערב מאוזן לכל טעם, רשימה שאינה מחסירה כמעט שיר מהאהובים הלאומיים שלו. המטרה בגדול: לרצות את המתרפקים על התפוחים והתמרים המתוקים (בתוספת פלמנקו), על המתנות הקטנות וכל השאר. הכל הוגש במקצועיות גבוהה (תאורה, תפאורת וידאו) קלינשטיין אינו לוקח סיכונים, מתוזמן היטב, ממוקד בלהיות פרפורמר מליגת העל של הפופ, לעבור מבלדות פסנתר לרוק ואנרגיה כדי לחבר את חלקיו לשלם. נוקט גישה בלתי אמצעית מול קהל, וכשמגיע הרגע (השיר "בוא")  – קורא לכולם  לקום. שירים יותר "כבדים" לא נכנסים, וצריך לשכוח מ"אמירה". מציאות הפשרה ברוק המקומי מכתיבה את משב הרוח הקייצי של המופע. רמי עושה את זה עד הסוף. מבקש אהבה ועוד אהבה. חום, חום ועוד חום – "אש על הפנים". קבלו אותי, חבקו אותי, כי זה הדדי.
קליינשטיין טעון אנרגיות חדשות, רגשני לאללה, מוציא כל טיפת זיעה כדי שהערב יצליח לו. הקהל קיבל כל מה שרצה, אהב, חיבק. חגג. מי צריך ביקורת. אם בקורת צריכה "להתחשב" בתגובות הקהל, זה המופע האולטימטיבי שקלינשטיין יכול לתת. כבר לא מתקרב אל לב הקונצנזוס. הוא נמצא עמוק בתוכו.
אורחים: רמי קלינשטיין ניסה לייצר גיוון, להתאים אותם לחגיגה שלו. דיויד ברוזה –   "סיגליות" – בחירה נוראה. "כל מה שתרצי" – בחירה טובה. עילי בוטנר וילדי החוץ – למרות האנרגיות הגבוהות, השידוך קצת עלה על גדותיו מרוב התלהבות ולהבות.

שירים: רדיו, קר שם בחוץ, אהביני, עטוף ברחמים, בואי הביתה, תפוחים ותמרים, כל מה שתרצי – עם דיויד ברוזה, סיגליות – עם דיויד ברוזה, מתחת לשמיים – דיויד ברוזה, מתנות קטנות, קרוב אל ליבך, רוצי קטנה, אפצע את ידי, ביום של הפצצה, לאהבה נשוב, בוא, תם ולא נשלם – עילי בוטנר וילדי החוץ, נעים עכשיו –  עילי בוטנר וילדי החוץ, אני אש – עילי בוטנר וילדי החוץ, בגידה – עילי בוטנר וילדי החוץ, על הגשר הישן, ענין של זמן הדרן: אש צעיר
הפקה מוזיקלית: פילוני
נגנים: בנצי גפני – בס // אייל הלר – גיטרות // עדי גולדשטיין –קלידים // גלעד דוברצקי  – כלי הקשה // קרן טפרברג – תופים // גיטלה – זמרת ליווי // יניב טייכמן – כלי מיתר

צילום: מרגלית חרסונסקי

"רדיו"

"קר שם בחוץ" + "אהביני"

"עטוף ברחמים"

"תפוחים ותמרים" 

"בגידה" עם עילי בוטנר וילדי החוץ

"על הגשר הישן"