יאללה תצטרפו.  שירת העם. שירת העולם. We Are The World. סובבו גלובוס. כולנו עולם אחד. כולו עם אחד. ימי צרה מייצרים שירים קולקטיביים מהסוג הזה. הפעם גייסו זמרים ותיקים. למה לא. גם להם יש תקווה, ואשרי המאמינים.
נשמע כמו ההמשך ל"קטן עלינו" ("עברנו את הכל נעבור גם את זה") של נבחרת אחרת של "אמני ישראל".  גם כאן – צירוף הקולות אינו מייצר שיר לפנתיאון הזמר הישראלי. תמימות שכזו מונעת במוסיקה אולד סקול שבלונית.
מצד שני באחוות שירה של זמרים, שחשו סגירות ושכחה – יש משהו משיב חיים ומעורר הזדהות. נרד ממגדל האמנות הרם, ונקשיב לקול הלב של שירת היחדיו.

הופק במסגרת עבודה קהילתית בשיתוף  מפעל הפיס

אמני ישראל אל תוותרו

בזמן שהיינו בתוך המבוך המשוגע הזה של כולנו/ מתחת לפני השטח פתאום התקרבנו
עכשיו זה אחרת תראי איך הכול התפרק/ כל מה שהכרנו/  והפחד בחוץ מזדחל, מאיים גם עלינו
אז מה כבר נשאר בעולם הזה/ לקום וליצור את כל מה שנרצה/ ולחזור למקומות רחוקים שכמעט כבר איבדנו
אל תוותרו – שנפקח ת' עיניים/ שנביט לשמים שלך ושלי/ אל תוותרו – כי הכול משתגע וגם בנו פוגע
זה לא אמיתי/ הביטי עלינו תראי איך אנחנו צמאים/ לחיות, להופיע/ יש עוד תקוה, יש עתיד וכדאי להשקיע
אז בין הצלילים יתגלה איזה פתח קטן/ של תקווה בעיניים/ נפתח את הלב ונשיר עד שייפלו השמיים
כי אם לא נפחד מהפחד הזה/ הכול יפתח וישתנה/ ונתחיל מחדש עם כוחות מבפנים להצליח
אל תוותרו , שנפקח ת' עיניים/ שנביט לשמים שלך ושלי/ אל תוותרו כי הכול משתגע וגם בנו פוגע…
אל תוותרו על כל מה שהשגנו / לאן שהגענו אתה ואני/ איך הכול יתפקח כמו חלום מנצח/ עוד נעוף לירח , ועוד נמריא
אל תוותרו על כל מה שחלמתם/ כי בשביל בו הלכתם – נותרו עוד צלילים/ והכל יתפקח כמו חלום מנצח/ עוד נעוף לירח , ועוד נמריא
כי הכול יתפקח כמו חלום מנצח/ עוד נעוף לירח, את עוד תראי/ איך הכול יתפקח, כמו חלום מנצח/ עוד נעוף לירח , את ואני