כולם רוצים שירים פשוטים, שר שלמה גרוניך בסרקזם באחד הלהיטים הגדולים שלו. אז הנה, יש להם אחד, שנוצר ע"י שניים. השיר, המסר – פשוטים. די עם הפחד. אני לא "פוחד" וגם לא "מפחד" מכלום. אולי האקדמיה ללשון עברית תושיע.
מה קרה שפרק הפחד בחיים הסתיים, שלפתע העולם נראה יפה מכל זווית, שהכל מריח טוב?
אין כאן הרבה תחכום. פתרונים לאופוריה אינם מתקבלים מהשיר עצמו, בטח לא מהמציאות המקומית, שאינה מאירה פניה. המילים והמוסיקה דווקא מאירים, התגלמות הזחיחות החביבה. אולי גרוניך את רובס מרגישים את מה שכותב שורות אלו אינו מרגיש, אמנם לא ממש נמצא בפחד,אבל גם אינו נוטה להיות רגוע. קליט, חביב, שיר שיעשה טוב לשניים כצמד, מעין פולק סונג בטעם של סווינג עם ניואנס ג'אזי בעיבוד.
אנ'לא פוחד כבר מכלום, / לא מהתחלה לא מסיום /אוזני כרויות לטבע, עיני אל היקום / אני לא מפחד כבר מכלום / אני לא מפחד כבר / … גדר גבוהה בחצר בחוץ עולם תוסס עובר / רוצה עכשיו קדימה, למדתי לקום / אני לא מפחד כבר מכלום / אני לא מפחד כבר…
על אופניים אל המרחב / באיזה קסם קרקסי / רוצה לטבול בנהר חדש/ ושוב לשבור איזה שיא / לרכב רחוק אל הלא מוכר / הגלגלים שוב מובילים / לכתוב עוד שיר, להמיס ענן / לטעום את כל הגלים
אנ'לא פוחד כבר מכלום/ תפרתי כל מה שפרום / ציור שרק התחלתי, בסך הכול רישום / אני לא מפחד כבר מכלום / אני לא מפחד כבר…
על אופניים אל המרחב / באיזה קסם קרקסי / רוצה לטבול בנהר חדש, / ושוב לשבור איזה שיא
רוצה לבלוע את הריחות, / לגעת בהמון צבעים
לכתוב עוד שיר, להסתיר פחות/ להיצמד אל החיים / אנ'לא פוחד כבר מכלום / מעורר את מה שבי רדום / אוזני כרויות לטבע, עיני אל היקום / אני לא מפחד כבר מכלום / אני יוצא לדרך, והמסע קסום /אני לא מפחד כבר מכלום
