יוסי שריד ז"ל חשב על ירושלים, כשהוא כתב שיר על תל אביב. בשבועה המוכרת – ירושלים חשובה כמו יד ימין. כמו שאי אפשר לשכוח את יד ימין, כך אי אפשר לשכוח את ירושלים שהיא חלק מאיתנו. אם נשכח – יד ימין שלנו תתייבש או תכרת. אימל'ה. זה לא הכל. יש עוד תנאים מחמירים בשבועה: "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי" אם לא נזכור ונזכיר את ירושלים שחרבה בדיבור, הלשון שלנו תידבק לחֶךְ ונאלם דום. מפחיד, לא?
שריד לא הזכיר בשיר את "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"- ירושלים בעדיפות ראשונה ובחשיבות עליונה גם כאשר נמצאים בשמחה. ביום הכי שמח של האדם, ביום חתונתו, אומר החתן את השבועה מתחת לחופה ושובר את הכוס לזכר החורבן. מה עולל החתן שהוא צריך להישבע שבועה כזו על עיר שלא בא לו עליה, ועוד לשבור כוס? הפסוקים האלה התאימו לגלות. אנחנו כבר לא שם. רוצים שמחה: בואו לתל אביב. שמחתי היא תל אביב, אומר יוסי שריד, אם אשכח אותה, לא יעולל לי כל רע. לשוני תשאר במקומה, כי תל-אביב לא עושה חשבון לאף אחד: היא חופשית, דמוקרטית, פתוחה, אנושית, נטולת קדושה.
"אנשי הרוח" לקחו צד של שמחה בלחן ובעיבוד קליל ופשוט, בעיבוד מלוטש לכלי נשיפה, סולו גיטרה, שירת יחדיו שמעלה את השיר על נתיב המנוני. המוסיקה נעימת הליכות, לא מאתגרת, משב רוח קליל, שירה מעט אנמית, ואולי זה מה שמתאים לתל אביב של קיץ. תחושה של בריזה מוסיקלית מסבירת פנים. שיר של ראש טוב, שאינו מתיימר להיות ההימנון האולטימטיבי של העיר.
מֵתִים עָלֶיהָ / כִּי הִיא נוֹתֶנֶת לִחְיוֹת / מְשֻׁגָּעִים עָלֶיהָ / כִּי הִיא נוֹרְמָלִית
יוֹתֵר הֲמוֹנִית / וּפָחוֹת הִמְנוֹנִית / לֹא קְדוֹשִׁית / וְכָל הַשִּׁיט / רַק עִיר חָפְשִׁית
וֶאֱנוֹשִׁית
אוֹהֲבִים אוֹתָהּ / כִּי הִיא לֹא שׂוֹנֵאת / סְגוּרִים עָלֶיהָ / כִּי הִיא פְּתוּחָה
יוֹתֵר הֲמוֹנִית / וּפָחוֹת הִמְנוֹנִית / לֹא קְדוֹשִׁית / וְכָל הַשִּׁיט / רַק עִיר חָפְשִׁית
וֶאֱנוֹשִׁית
אִם תִּשְׁכַּח אוֹתָהּ / לֹא תִּשְׁכַּח יְמִינְךָ / לֹא תִּדְבַּק לְשׁוֹנְךָ / הִיא תִּסְלַח לָךְ
יוֹתֵר הֲמוֹנִית / וּפָחוֹת הִמְנוֹנִית / לֹא קְדוֹשִׁית / וְכָל הַשִּׁיט / רַק עִיר חָפְשִׁית
וֶאֱנוֹשִׁית
