הצמד אסף אברבוך את לירן פנצ'בסקי צופים אל כל מה שממתין בסוף הדרך. האושר נמצא אי שם במקום אחר, ואם אפשר להתפלסף – אז ילמדו שהזמן הוא אשליה. רק לא ליפול עכשיו. מה רע עכשיו? לא ברור. מה שיותר ברור הוא הנטייה לחיות את אשליית העתיד. העתיד אולי מבטיח יותר. ההווה הוא רק ניסיון לשרוד.
לא הרבה יוצא לי לשמוע פופ-רוק אמין בשפתנו. אסף אברבוך והשמועה מצליחים לחבר לחן קליט, לקצב שמעלה על הנתיב המרכזי מבלי שזה יישמע מיינסטרים דביק של להקת בנים שגרתית.
הקול העוצמתי והמתכוון של אברבוך נתמך בהפקה מוסיקלית מהוקצעת שמצליחה לחבר אקוסטי, חשמלי וקולות מזמרים עם צליל מיתר בסיום. שיר שהוא הוכחה שאפשר לייצר פופ בעברית מבלי לחוש רגשי נחיתות מול הלהקות הצעירות הבולטות בבריטניה ובארה"ב.
בסוף הדרך/ אני עוד ארגיש את הזריחה/ אפקח עיניים / עד שבסוף אראה אותה
בסוף הדרך/ הרוח תשמור עליי לפני שאשבר / אני נוסע / אולי האושר במקום אחר
בסוף הדרך/ כשאת מתקרבת זה עוזר / עוזר לשכוח / שלא תישארי יותר
בסוף הדרך/ אני אותו ילד מאוהב/ עוצם עיניים / רק לא ליפול עכשיו
בסוף הדרך/ אלמד שהזמן הוא אשליה/ אקפוץ למים/ ואתחיל מהתחלה
אשמור על כל מה שנשאר/ ממשיך גם אם הלב נשבר/ על קו האופק
אפשר לראות סדקים של יום חדש
בסוף הדרך/ כשאת מתקרבת זה עוזר / עוזר לשכוח / שלא תישארי יותר
בסוף הדרך/ אני אותו ילד מאוהב/ פורש כנפיים/ רק לא ליפול עכשיו
