לאן הולכת המגיפה? מי יודע מה יהיה במאי? אז הנה הצעה של פיילוט מקורי של אקס פקטור ישראל לאיגוד השידור האירופי: שכל הזמרים, הזמרות והלהקות ישירו מהבית. רעיון גאוני, לא? הניסוי הראשון בהסטוריה נעשה מביתה של אנה סטפאני שחלתה בקורונה.  למי שלא האמין – עבר בהצלחה גדולה. המשימה היתה שירים של השופטים. סטפאני בחרה ב – Hello של בלקפילד (מילים אביב גפן וסטיבן וילסון לחן: אביב גפן) ושרה אותו בביצוע לירי, התדר והחדר האינטימי שלה, כמעט מיסטי, משחקי קול מרטיטים, זה נשמע כמו שהיוצר עצמו אמר – הצצה מבעד לחור המנעול לנפש שלה. אין שום ספק: ביצוע כזה לא היינו מקבלים על במת האקס פקטור.
אלי חולי הצליח אף הוא להגיע לאינטימיות בגרסתו ל"טיפה טיפה", אחד השירים הפחות מוכרים-מושמעים של מירי מסיקה (מילים ולחן: דוד שחר), השיר הראשון שמסיקה, לפי עדותה, הוציאה לרדיו, ולא קרה איתו דבר. חולי אכן נשמע כמו מהחדר האינטימי שלו, באינטרפרטציה לשיר  – החזיר אותו לחיים בהגשה מופנמת, מרחפת משהו, ומי מבין השופטים,  כולל היועץ – הראל סקעת, שחשב שהביצוע הזה חסר עוצמה בשביל האירוויזיון – לא חשב מחוץ לקופסה.
מול הביצועים האינטימיים, הגיע הסלסול האולטימטיבי של ספיר סבן  ל"נערי שובה אלי" של דני שושן, מלהיטיה של מרגול צנעני. אני הייתי בדעתו של רן דנקר, שניתן למנן את הקישוטים המזרחיים (תימני, טורקי) כדי לתת יותר מקום לאינטרפרטציה, כלומר לפן הסיפורי-תוכני. לחבר מוסיקליות גבוהה עם תוכן ברמת אינטלגנציה גבוהה. בשילוב הזה – ספיר עדיין לא מגיעה לרמה הגבוהה ביותר.
עדי כהן בחרה ב"אלימות" של אביב גפן מהאלבום "אור הירח", והופיעה ברוב פאר בז'קט שחור הנושא את שמות הנשים שנרצחו בישראל השנה. לא הרגשתי נוח עם השאו הזה, למרות הנושא הכואב. לא חייבים להפוך נושא טראומטי לתצוגת אופנה, גם אם קוהרנטית לנושא. עדי הפגינה שוב את כישוריה כזמרת-זמרת, אבל חסרה כאן אינטרפרטציה  ייחודית שתעניק לשיר הכאב יותר עומק.
שחר עדוי שר "אני אש" של עילי בוטנר המוכר מרן דנקר. חיבר את השיר למות אימו מסרטן כשהיה ילד קטן. הפן האישי העצוב בקע מתוך הקאבר הזה, הגם שהוא ממש לא כוון לתחרות מהסוג של האירוויזיון. האמת שלו ניצחה בסופו של הפרק הזה.

שחר עדוי – אני אש

אקס פקטור לאירוויזיון פייסבוק