אני לא מצטרף לריקוד הגאולה של אריאל זילבר. מה יום מיומיים? האם יש תחושה שהיא מתקרבת? ממש לא. העם מפולג, הביטחון על הפנים. אבל זילבר חוגג. חבלי משיח הנה זה בא. אם להיות ריאליסט – זה לא השיר שיאחד את עם ישראל בימים אלה. גם כמאמין – אין בו רוח של חזון, גם לא היגיון. הגאולה תביא שלום ושלווה, אבל מצד שני – "הגאולה – מוציא חיצים מנרתיקו – מכה בכל אויבי עמו". הולך ביחד? האם זמן גאולה הוא שילוב שלום ומלחמה? אבל זה לא עניין המסר, אפילו לא העיתוי הגרוע. זה יותר מוסיקת הדאנס, שנשמעת פשטנית, אקראית ואנכרוניסטית, קורצת בחנופה לדוברי היידיש, חוברת להילולה קצבית שוצפת בעיבוד אלקטרוני בומבסטי, טובה אולי לרגליים, אבל עוקפת לב. זילבר חי חלום באספמיה. הוא מאמין, הוא אפילו חולם, אבל חלומו לא עבר ממחלקתו למחלקתי.
הגאולה – תביא מזור לבני אדם – ותצילנו מצרה/ הגאולה – שוב לא תהיה שום שאלה – שלום ושקט ושלוה
רצון הרצונות רוצה – רעוה דרעוין רעותה/ קשים ימי ההמתנה – קושרים קשרים לכבוד בואה
הגאולה – צועק, צועקת צועקים – וצוחקים הצדיקים/ הגאולה – פועם הלב פועה השה – פתאום תבוא פתאום תהיה
עומדים בהר עומדים בגיא – עונים עד מתי עד מתי/ סופקים כפיים למרום – ספרו אתמול סופרים היום
הגאולה – נוער חמור נושא אותו – נעים לדעת שתבוא/ הגאולה – מוציא חיצים מנרתיקו – מכה בכל אויבי עמו
לא יחליף ולא ימיר – דתו לעולמי עולמים/ הגאולה – כנס כנס צאן מרעיתך – כנסנו מארצות גולה
הגאולה – ישמח ישראל בעושיו – ידעו גויים פעולותיו/ טעמו וראו כי טוב השם – ואין הטוב אלא השם
חבלי משיח חוסה נא – חסוך ימי הבעיתה/ הגאולה – זמנה הגיע כבר בזה – זכר הזכיר זאת החוזה
הגאולה – ווען וועלסטו קומען ווייסט נישט איך/ ווו איז דער מענטש וואס ענטפער מיך
היה תהיה היה תהיה – את המתים היא תחיה/ דווקא עכשיו דווקא עכשיו – דרך אגב דרך אגב
הגאולה – גורל אחד עמנואל – גורל אחד לעזאזל/ בוררת בר מתוך המוץ – ותוציאינו מהבוץ
הגאולה – אנא ה' הושיעה נא – אנא ה' הצליחה נא
