אריאל זילבר שר על עזיבתה של האהובה. הוא מסרב לקבל את המציאות החדשה, ומתייחס למצבים אפשריים מתוך כניעות: "והיה אם תלכי" הוא תנאי בטל (אילו), מהסוג ההיפותטי שמתייחס לעתיד. "אם תרצי לחזור הדלת פתוחה" הוא תנאי שמתבסס כבר על תוצאת עזיבתה. מבחינתו של הדובר, התוצאה בסיום עגומה – היא לקחה הכל, עזיבתה טוטאלית.
שמוליק צ'יזיק ז"ל בדק את השתלשלות העניינים מנקודתו מבטו של המאוכזב. בשלב הראשון הוא ניסה להציל את היחסים ביניהם בדרכי הגיון : יחד ידענו לעבור מצבים שונים, טובים ופחות טובים. צריך לדעת גם לסלוח ולוותר – אבל לשווא. הסיום – מפח. שום תנאי לא התגשם
מוסיקה: זרימה לא טראומטית בעיבוד לקצב וכלי מיתר. חיספוס שאינו בלוז. אין אצל זילבר תוגה, אין שבר מלודרמטי, אין תחושת צער גדולה. הוא נוטה אפילו לקריצת עין נונשלנטית, כשהוא שר על סוף האהבה. פשטות ראשונית של שנסון, ייחודי, אחר, לא תלוי בזמן. סגנון.
והיה אם תלכי, אל תקחי ממני חלק/ קחי את כולי או הישארי קימעה/ והיה אם תלכי, אל סיגרי את הדלת/ אם תירצי לחזור הדלת פתוחה
כי ידענו ימים, של בדידות ושל יחד/ ידענו ימים, של אהבה כנה/ צריך עוד לדעת, גם לסלוח לוותר/ את לקחת את הכל, לא נשארת יותר
והיה אם תלכי, אל תאמרי מצטערת/ לא כדאי להצטער, על מה שהיה/ והיה אם תלכי, אל תשאירי מזכרת/ כי אותך לא אשכח מהתחלה
כי ידענו ימים, של בדידות ושל יחד/ ידענו ימים, של אהבה כנה/ צריך עוד לדעת, גם לסלוח לוותר/ את לקחת את הכל, לא נשארת יותר
לא נשארת יותר, לא נשארת יותר
