שער

עכשיו אני קיץ 2018

ארקדי דוכין

גן הפסגה יפו
4.5/5

עכשיו זה הוא. תכירו: ארקדי דוכין.  קיץ 2018. גן הפסגה ביפו. לילה לבן. הופעת חינם. כולם מוזמנים. כיוון שאני מתגורר ארבע דקות הליכה משם – גם אני הוזמנתי בלי להירשם ברשימת מוזמנים.  כמי שכותב על מוסיקה, הופעת "חינם" היא חלק משגרת העבודה.  ליד הבית, ליל ירח מלא. אני הולך על חינם לכל.  עזוב אותך מביקורת. תרים ת'תחת. תרגיש חופשי. תרגיש חופשה. אל תתחייב לכתוב. תתערבב. תרגיש פעם שהלכת למופע כאחד העם. תהנה נטו. אל תחשוב כל הזמן – מה לא היה בסדר. אז כן, ייצאנו לדרך הקצרה בואכה גן הפסגה. במקרה או שלא במקרה הצטיידנו במצלמות, והנה, את מי אנחנו פוגשים בדך לבמה, מתבודד על ספסל בגן. כן, כן, את חתן השמחה. זה הוא? – אני מתקרב. ואללה. אהלן. שיחה לבבית שלפני ההופעה. המצלמה נשלפת. ארקדי פה כבר מחמש אחה"צ. הזהירו שהכבישים ייסגרו בגלל הלילה הלבן. אז הגיע מוקדם, מממתין לתורו (אחרי גלעד כהנא) על ספסל בגן. מה השתנה הלילה הזה? ארקדי מספק הסבר קצר על מה אנחנו הולכים לראות. "זה משהו אחר שלא עשיתי עד היום", אומר . יהיה שמח. ההרכב חדש.
חבר'ה שעוברים מזהים את האיש. אפשר תמונה? אין בעיה. הניידים נכנסים לפעולה. פתאום אני מרגיש קצת פפרצ'י. יאללה נלך על זה. יפו, לילה רומנטי, ארקדי על ספסל בגינה. מתאים לי (פפרצי) עוד כמה דקות זה יתחלף. ארקדי יעלה עם איזה שבעה איש. יהיה שמח.
היה שמח? מה זה שמח. היה כל כך שמח, שהערב הסתיים בוריאציה על מופע מזרחי עם להיטים שארקדי כתב לזמרי הז'אנר. עזבו אותי מביקורת. תנו לי רוק. חברו אותו עם ראפ ועם כל השירים היפים של ארקדי ועם נגנים שיודעים להרים מופע. הערב אני בחופשה. האיש בקדמת הבמה גורם לי להרגיש חופשה. איך אומר השיר שעל שמו נקרא הערב: "התגעגעתי אז באתי. אני שמח כל כך". אכן: אני שמח שבאתי. קיבלתי כמעט כל מה שאפשר לבקש במופע חצות של ארקדי תחת כיפת השמיים מ"עשי לי את המוות"  דרך "לא רוקד, "עוד נגיעה", "קוק" ועד "נאמר כבר הכל". הנגנים בראש אחד. על התופים זהר ברזילי, האח של נטע (!) יחד עם גלעד דוברצקי שעל כלי ההקשה, הוא הרים את ארקדי (בישיבה כל המופע) הרבה מעל הפסגה של הגן. . מיקי הררי – מוכיח כמה הוא גיטריסט מעולה. קרדיטים גם להדר לוי – גיטרה, עדי דגני – קלידים, אלון זוסקוביץ' – בס, מור קאשי – שירה. והראפר? – "חיים שתיים" זה השם? תקנו אותי אם אני טועה.
רגע, רגע: אני בכל זאת כותב ביקורת? לא יכול להשתחרר מזה? שמח. תהיה שמח. אתה לא מבין מה זה להיות שמח? אם ארקדי החליט שהוא משתחרר ועושה שמח, לך בעקבותיו. הלכתי בכיף. אגב, מישהו סיפר לי כזה דבר: כששאלו את ארקדי – מה השיר הכי עצוב שלך, הוא ענה – בחיים שלי לא כתבתי שיר עצוב. תחשוב על זה. חשבתי, ואני יכול לומר רק דבר אחד אחרי הערב בגן הפסגה: מי שלא ראה את ארקדי דוכין שמח, לא ראה ארקדי דוכין.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן