המילה האחרונה בשיר של איל כהן מבהירה את מושא כמיהתו – השכינה. שכינה (מהשורש ש-כ-ן) ביהדות היא ההתגלות האלוהית, שיש בה פן נשי ואימהי. על פי תפיסת הקבלה והחסידות השכינה אוצרת בתוכה אנרגיה קוסמית אדירת עוצמה, ששוכנת בכל מקום ביקום והיא נשמת כל חי. באמצעותה, מסבירים, מתקשר אלוהים עם האדם.
איל כהן, הזכור מהופעותיו הייחודיות בדה-וייס ישראל, עושה שימוש בשיר למעלות, מזמור קכ"א בתהילים בפסוק –"אשא עני אל ההרים – מאין יבוא עזרי". לעיתים, ברגעי ייאוש, חולפת במוחו של האדם השאלה ״מאין יבוא עזרי?״ אך אם הוא מאמין בה׳, ודאי שאין דבר הנבצר מכוחו של הקב״ה, אין דבר שהוא בלתי אפשרי לבורא שמים וארץ. כהן מנסה להשלים באמצעות המגע עם השכינה את מה שחסר ("אין בי חלום ואין בי שלום")
הטנור הרוטט והמתכוון מוליך את התחושה במנגינה קסומה. מוסיקה חזקה לעיתים יותר ממילים. אתה מאמין לצליל שעוטף את המילה, כשהוא מגיע ממקומות שמתחת למיתרי הקול. בקול הזה יש תערובת של תוגה, כמיהה ואמונה. איל כהן מתפייט ומתפעם בח' המיוחדת שלו על השכינה וממלא את המילים ברגש אהבה טהור. גם העיבוד מסייע לו במבט המשתוקק אליה.
אשא מבטי אל על צמא אליה / היא מסתתרת לה בין עננים/ כצאן בלי רועה אובד עצות הולך קדימה / ולא זוהרים בי הכוכבים
ורק היא נותרה לי עכשיו שכל השאר חלף/ ואז היא מעירה אותי / כי אין בי חלום ואין בי מקום / אם לא אוכל להיות איתך
אשא מבטי עמוק לנפש פנימה/ קרוב בתוך פינות הלב/ אמסור את עצמי לאור ירח אמא/ אותך אני תמיד אוהב
ורק היא נותרה עמדי / בעוד שכל השאר חלף/ ורק היא טובה בשבילי/ כי אין בי חלום ואין בי מקום
אם לא אוכל להיות איתך
כי אין בי חלום ואין בי שלום/ אם לא אוכל להיות איתך/ כי אין בי תקווה ואין אהבה/ אם לא להיות קשור אם לא להיות תלוי בך אם לא להיות איתך שכינה
