לא יודע מי דאג לייצר את תחושת ה"קאלט" סביב "אתה חברה שלי" – שירי המשוררת יונה וולך המולחנים של ערן צור, אבל  ה"קאלט" הזה, מתברר, כמקדם מכירות יעיל.  צריכים בכל זאת להתקיים תנאים: למשל: שמה של המשוררת, מהפכנית בשירה העברית, בהחלט תורם ל"פולחניות" הזו, שהובילה את ערן צור להחזיר אותה לבמה 18 שנה אחרי שהאלבום יצא, ואף לזכות בקהל נלהב בבארבי. נראה שיותר מאשר הקהל ירד לעומק שיריה של המשוררת הלא פשוטה, השידוך בין ערן צור ובינה עלה יפה.

ערן צור, בעל יחס המיוחד לשירה הצרופה, חבר ליונה וולך מתוך הכרה, כי שיריה  לא רק תואמים את ז'אנר הרוק, אלא את אישיותו האומנותית: כאשר מדובר בוולך, זהו צור שחובר למיניות לעיתים  אנדרוגינית, זו שמתבטאת בשם השיר המבלבל (במתכוון)  בין הזהויות המיניות: "אתה חברה שלי", שהוא הקריא במהלך הערב.
לא מדובר באלבום קוהרנטי, שכולו לחנים של צור לשירים של המשוררת, אלא בפרויקט מוסיקלי שאיחד לחנים שלו ושל אחרים שנכתבו לשירים שלה, ביניהם מ"בציר טוב" של שמעון גלבץ ואילן וירצברג. האלבום ההוא הוליד מופע ב-1997, שנערך באולם "ירושלמי" בסוזן דלל. במופע ההוא התארחו רונה קינן, אז נערה בת 17, קורין אלאל, אלי אברמוב ודנה אינטרנשיונל, שנה לפני שהעולם הכיר אותה כ – DIVA. גם אם השירים של וולך לא ממש קרצו להלחנה, התברר כי רבים מהם הולחנו ואף זכו להשמעות לא מעטות ברדיו.
אילן וירצברג ושמעון גלבץ היו המאותגרים הבולטים באלבום "בציר טוב" שיצא ב-1983 וחזר לבמה בנובמבר 2012, במסגרת פסטיבל הפסנתר במלאת 30 שנה ליציאת התקליט. אז התארח ערן צור אצל וירצברג לצד דנה עדיני, דניאל סלומון, ירמי קפלן. צור סיפר כי גילה את יונה וולך דרך "בציר טוב".
"הבציר הטוב" ההוא השאיר יין מוסיקלי, שלא רק טעמו לא נס, אלא השתבח עם השנים.  הפרויקט היה נגוע ברוחה של משוררת מופלאה, בתחושת התעלות של משהו אחר שקורה, של אמונה באמנות.
בארבי, מרץ 2015. "אתה חברה שלי" חוזר לבמה במופע רוק רווי דציבלים. הפעם אילן וירצברג הוא אורחו של ערן צור לצד רונה קינן, דנה אינטרנשיונל, אלי אברמוב  והשחקנית נעמי לבוב. יונה וולך שכולה רוק?  לפי הערב שהפיקו ערן צור ואלי אברמוב – לפחות הם בטוחים, שככה הכי נכון לטקסטים של וולך להישמע.
"כשבאתי לקחת אותה מהעננים/ היתה ענודה כבר/ קולות הקוקו והתנשמת/ ליהטה באזנה/ ז'וליאן הורוד השאיר/ לנו קור פתלתל/ אני ידעתי שהיא תיפול/ אבל ניסיתי/ אני ניסיתי/ וז'וליאן הורוד טווה מסביבי/ נייר צלופן בסרט אדום".
מי הלחין טקסט כזה כל כך יפה? חתום עליו שמעון גלבץ. ערן צור ורונה קינן שרו אותו בהתכוונות גדולה. בדיסק נישא השיר על פס קול אלקטרוני תזזיתי. בערב הזה השיר התחיל באקפלה דרמטית של צור, והמשיך בקצב עוצמתי. גם "ציפור" בביצוע נעמי לבוב וערן צור נטען בעוצמות רוק.
"תותים" נשמע יותר מוחו הסקסי של צור מאשר שיר של יונה וולך, למי שהיה בטוח שהמילים הם שלו. "תשלח לי שקט" שהלחין יובל מסנר, מזוהה עם "בלגאן" ודנה ברגר. בערב הזה חברו צור וקינן לדואט יפה של התפילה/תחינה לשקט שיבוא ממקום אחר, אפילו דמיוני מעולם הפנטזיות הילדותי – "בקופסא מארץ רחוקה".
חסר לי "שם יש", המפעים בביצוע קורין אלאל, אבל קיבלנו את "ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס" הדרמטי מרונה קינן המצוינת, והופתענו מהביצוע הטוב של דנה אינטרנשיונל בהופעה מואפלת ל"סקס אחר". צריכים לציין גם את תרומתה של נעמי לבוב, מי ששיחקה את וולך בסרט "יונה", שקראה משיריה של המשוררת ואף השתלבה בשירים עצמם כמו ב"ציפור" ("ציפור מה את שרה/ מישהו אחר מזמר מגרונך/ מישהו אחר חיבר את שירך")
הגם שהערב היה חגיגת רוק לא קוהרנטית של שירי יונה וולך, ערן צור ואלי אברמוב הצליחו להעניק להם רענון ורלוונטיות של ממש, להעצים אותם מחדש.

שירים: מת בארץ, כשבאתי, שקט, מילים רעות, ההכרה נמוגה, תותים, ציפור, לא יכולתי לעשות עם זה כלום, יונתן, וכל נשיפה, אתה חברה שלי, קסיוס, שוטר, סקס אחר הדרן: קורונליה, לא זה לא

שירה: ערן צור, אילן וירצברג, נעמי לבוב, דנה אינטרנשיונל.

נגנים: ערן צור – שירה ובס, אלי אברמוב – גיטרה והפקה מוזיקלית יחד עם ערן צור, תופים: שי ברוך, קלידים ותכנותים: יונתן דסקל.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: תותים