דוגמא טובה של תקליט אחד של גאון פסנתר ג'אז. באד פאוול מקדים את תלוניוס מונק ודייב ברובק ועוד כמה אהובים עלי. אם אתה אוהב פסנתר בופ סולו מהעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, זה אחד התקליטים הטובים מאותה תקופה. מדובר בסדרה Verve "Ultimate", בה בוחרים אמני ג'אז קטעים של נגנים בולטים. כאן זו הבחירה של של צ'יק קוריאה, אחד הפסנתרנים הכי דמויי פאוול. בסדרה תוכלו למצוא בין השאר את ה"אולטמייט ביל אוונס" בבחירות שעשה הרבי הנקוק.
נדיר לשמוע פסנתרן בעל דמיון מלודי כמו של באד ואת המורכבות הקצבית המסנוורת והזורמת שלו. באד פאוול אולטימטבי בכל שנוגע לחדשנות הרמונית. הוא, בקיצור, ציפור פסנתר. האכזבה של האוסף הנוכחי היא שהוא משמיט את ההקלטה האגדית של באד, "Un Poco Loco". כדי להשלים חפשו את ת "The Best of Bud Powell: The Blue Note Years", דיסק יחיד שבנוסף ל-"Un Poco Loco" כולל את "Bud on Bach" ו-"Glass Enclosure".
עבור המתאמנים בפסנתר ג'אז, הדיסק מציע אוסף טוב במגוון הגדרות שונות, כולל שילובים עם פרסי הית', מקס רואץ', קני קלארק, ריי בראון וארט טיילור. אין ספק שצריך להתייחס לדיסק כאל מבוא. לא המילה האחרונה אצל פאוול, אבל ברמה הנגינה הזו – אי אפשר לפסוח.
*** ארל רודולף "באד" פאוול היה אחד מענקי פסנתרני בג'אז, שינה את הדרך שבה מנגנים פסנתרני הג'אז בכל הסגנונות שלאחר תקופת הסווינג. לצד הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר, החצוצרן דיזי גילספי והפסנתרן ת'לוניוס מונק, פאוול נחשב לאחד מאבי הג'אז המודרני, המכונה בי בופ.
Bud Powell – Anthropology (1962) הופעה בקפה מונמרטה בקופנהגן
