בוב דילן - ROUGH AND ROWDY WAYS

Rough and Rowdy Ways

בוב דילן

אן.אם.סי
4.5/5

הסנונית הראשונה הגיעה במרץ בצורת שיר בן 17 דקות Murder Most Foul, השיר העשירי שמסיים את האלבום של בוב דילן, הראשון שלו מזה 8 שנים מאז Tempest. לאחר שנים בהן בילה עם פרנק סינטרה ועם ספר השירים האמריקני הגדול בשלושה אלבומי קאברים שיצאו בין 2015 ל -2017, חזר דילן הביתה. הציפיה היתה כה גדולה, שלראשונה בהסטוריה של הפופ הגיע שיר באורך כזה למקום הראשון בטופ 100 של הבילבורד. גם דילן עצמו היה המום.
דילן מתייחס לרצח של נשיא ארה"ב ג'ון פ 'קנדי, אבל למעשה מעלה על נס דמויות גדולות מן העבר שלו. געגועים לעבר? געגועים לאמני הגדולים? יש משהו בזה. דילן הסביר בראיון כי אינו מתגעגע לעבר, אבל הוא מודע לכך שזמנו של העולם ההוא עבר. המוסיקה באלבום החדש היא של העולם ההוא, ואל תגידו דילן הישן והטוב. אין "ישן", יש  דילן נכון לעכשיו, בן 79, שר ב – I Contain Multitudes – "אני ישן עם החיים ועם המוות באותה מיטה", והוא נשמע דילן הכי טוב שאפשר לקבל.
ב – Murder Most Foul (ביטוי הלקוח מ"מקבת") דילן מערבב בין עבר להווה, בין מספר וסיפור, בתבשיל שרק לאמן כמו דילן היה האומץ לשחרר. הוא  מתייחס לחיפוש נשמתו של ג'ון פ. קנדי "במשך חמישים השנים האחרונות". כמו הרבה שירים של דילן, “Murder Most Foul” אינו שיר לכולם. פרט למעריצי ההרד קור המושבעים של דילן, האורך לבדו יעיק על המאזין ה"ממוצע"  השיר גם כמעט נטול מנגינה, ובשונה מכל דבר שדילן שיחרר אי פעם, הוא  שר-מספר מעין  זרם תודעה. זה מה שהופך אותו למונוטני אבל גם חזק כל כך,   מעורר עניין.
בעוד דילן מתייחס לרצח של קנדי – כמו גם לכמה מהקונספירציות סביבו – בפרטי פרטים עזים ומרתקים, "Murder Most Foul" מכיל גם רשימה של התייחסויות לתרבות הפופ, מעין פאזל שדילן מנסה להרכיב.
לאורך השיר הוא מזכיר את הביטלס, ג'רי והפייסמייקרס, פסטיבל וודסטוק והרולינג סטונס, הקונצרט באלטומונט, נט קינג קול, צ'ארלי פרקר רשימת גדולי ג'אז, כמו גם דיקי בטסהאחים אלמן וכמעט על כל התייחסות תרבותית לפני המילניום שאתה יכול לחשוב עליה.
דילן מחבר את השיר עם המוסיקה של דורו, שבשבילו רצח קנדי הרעיד את עולמם. הוא עשוי להיות שיר מכונן לדור שחווה עכשיו את וירוס הקורונה  ואת נשיאות טראמפ . למרות השוני, התזכורת של דילן להתנקשות בחיי קנדי בתקופה הזו  היא שהופכת את השיר לכל כך נוקב, פיוטי ועוצמתי, אפילו מאוד רלוונטי למה שעובר עלינו ברגע זה.
אם אתה מבין את ההקשר ואת האמן ממנו הוא בא, מתבהרת התמונה הלא רגילה שעומדת מאחורי השיר הזה, משהו שדילן לא עשה מעולם. מעין פרשנות לאירוע תרבותי גדול שמתרחש כעת באמצעות התייחסות לאירוע תרבותי גדול של פעם. לא בטוח שזה מתאים למי שתקועים בארה"ב בבתים, אבל דילן מעולם לא חיפש לשמח או לעודד את מאזיניו.

החיים הם עדיין בלוז ב – Goodbye Jimmy Reed, מחווה לבלוזיסט ממיסיסיפי, גם Crossing the Rubicon (חציית נהר שהיא סמל לצעד גורלי), בלוז איטי על אדם השוקל את האופציות הפתוחות בפניו לפני מותו. Key West הוא הרהור רוחני על לחיי נצח, שיר פולק איטי מקסים, שדילן שר בדרך לקי ווסט, אי במיצרי פלורידה. חלק מהעיר קי ווסט, פלורידה. אי טרופי, עם עיר גדולה ואוכלוסייה ספרדית גדולה.
בלוז ישן, שייקספיר, מיתולוגיה קלאסית ("חוצה את הרוביקון"), התנ"ך ותרבות הפופ. הכל מסתדר אצלו, ואתה שואל מדוע גישה אינטלקטואלית כל כך נדיר במוזיקה עכשווית.
שורת הפתיחה ב – Mother of Muses, עשויה להתייחס לקווי הפתיחה הומרוס באודסאה, שם המשורר קורא למוזה לדבר / לשיר לו את מסעותיו והרפתקאותיו של אודיסאוס.
המוזה קיימת ב – I’ve Made Up My Mind to Give Myself to You  דילן שר: "אני יושב על המרפסת שלי, אבוד בכוכבים / מקשיב לקולות הגיטרות העצובות."
דילן חוזר למרפסת שלו, לצליל הגיטרות האהוב עליו (שמנגן בוב בריט)  זהו אותו דילן של קול מחוספס קשיש ועמוק, כאילו חזר למקום הטבעי שלו. המוסיקה – כל כך דילנית שאפשר לצטט את מה שאמר  בראיון: "השירים כאילו נכתבים בעצמם וסומכים עלי".

1. I Contain Multitudes
2. False Prophet
3. My Own Version of You
4. I’ve Made Up My Mind to Give Myself to You
5. Black Rider
6. Goodbye Jimmy Reed
7. Mother of Muses
8. Crossing the Rubicon
9. (Key West (Philosopher Pirate
10. Murder Most Foul

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן