הגדרות סגנוניות לא תמיד מצליחות לתאר מהותה של מוסיקה אבל יש תחושה של גל של פיוז'ן תימני באוויר. הצורך להגדיר את מה שהאוזנים שומעות, נובע מאינטראקציות בין תרבויות וסגנונות.
הצלילים עצמם יגדירו הרבה יותר יעיל את משמע האוזניים. מדובר בצומת של דיאלקטים, סגנונות ושפות מתוך רצון למצוא את ההיתוך בין המסורת המוסיקה התימנית ובין המוסיקה המערבית הקצבית. אחרי הרכב האחיות התימניות, A-WA, שמתמקד בהחייאה של שירים תימנים עתיקים בעיבודים מודרניים אלקטרונים ובעלי ביט גרובי, Bint El Funk, המונה 7 חברים, חותרת להגיע לפיוז'ן של תימני עם מוטיבים פאנקים מערביים. שירן קרני, מקימת הלהקה, גדלה בבית תימני מסורתי, וחלמה להקים הרכב שיביא את הצלילים מבית אמא – שירת נשים תימניות מעצימה ומעוררת הזדהות נשית בתיבול של מוזיקת פ'אנק .
המיוחד בתבשיל הזה הוא בעיבודים הנהדרים המחברים בין צעד תימני, אפרוביט, רגאי, סול ואף רוק פסיכדלי, בשילוב אפקטיבי של כלי הקשה אתניים, כלי קצב חשמליים וכל נשיפה. הצטלבות דרכים בין צנעה, ניו יורק ושכונת שערייה, בבליל של שפות, שירי משוררים, נונסנס בדואי, גם טקסטים פוליטיים שנוגעים בבעיית הקיום שלנו כאן – הנוקב – "מיליון סודנים", שאינו מותיר תקווה לאור בקצה המנהרה. גם "מן זאמאן" של רגב ברוך (מילים, לחן: רגב ברוך) מאיר מציאות ללא תוחלת: "אני ואתה זה כמו מאה שנה/ חיים ביחד וכלום לא השתנה/ נפגשים במקרה אומרים שלום/ אבל חושבים מלחמה".
התמהיל הטקסטואלי של "בינת אל פאנק" מפוזר, לעיתים מחויך, לעיתים נוקב. אני מקבל אותו כמו שהוא בקצביות הפאנקית, בשירה האנרגתית של שירן קרני, בחיבור המלוטש בין מקצבים, בניואנסים המוסיקליים.
שירן קרני: שירה/ רגב ברוך: תופים / טל סנדמן: גיטרה חשמלית / טל אברהם: חצוצרה / עודד בן יצחק: סקסופון / שרון מנצור: קלידים / ניתאי מרקוס: בס חשמלי
הפקה מוסיקלית: אייל תלמודי ובינת אל פאנק.
